Jeschurun · 1926-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1926) · p. Seite 13

13 תערות בדבר פנוי עצמות מתים ומדי התעיף עיני באותו הענין לא אמנע מהודיע לב׳ צערי, שלא זכיתי להבין דברי הטור ושו״ע בריש סי׳ שם״ג, שכפי ד,נ׳ עיקר מקורם לכל עצם איסור הפנוי מקבר לקבר הוא מד׳ הירושלמי פ״ב דמו״ק (עיי״ש בטור), והא הירושלמי התם אמועי■ קאי כדקאמר התם: אין מפנין מבית לבית ומדירה לדירה וכוי — היינו משום מניעת שמחת יו״ט ואהא מסיק דכיוצב״ז אין מפנין מקבר לקבר, וא״כ מאן ליטא לן דסכינא חריפא מפסיק, ודרישא — במועד וסיפא — בחול, דילמא הירוש׳ הכל על מועד קאמר? ואי משום דמסיק הירושלמי נם לענין פנוי הקבר, דבתוך שלו מותי, וע״כ דבהול מיירי, דהא במועד מפורש במשנה דמו״ק י״א דאין מלקטין משום דאבל הוא לו (וכי נ לכאו׳ מדברי הכ״ט שברמב״ם פי״א דיו״ט ה׳יט) אבל באמת אי משום הא לא איריא, חדא — דהא התם במשנה ר׳ מאיר פליג וס״ל דשמחה הוא לו ואפשר דירושלמי הכא בשיטת ר״מ אזיל, ועוד אולי ס׳יל לירושלמי, דבתוך שלו, אף ר׳ יוסי מודה, משום דנוה לו לאדם וכוי (ולר״ט אף שאינו מפנה לתוך שלו, אלא סתם מכזוי למכובד, אולי ס״ל נ״כ דשמחה הוא לו), ועי׳ בקרבן עדה דעמ״ש בירושלמי התם טח לו לאדם — כתב קרבן העדה "ניחותא ושמחה היא לו״1), (וטתום׳ דברים אלו נראה שגם הק״ע מפרשו אמועד, דאי בחול — "לשמחה" מה זו עושה, די להגיד כי "נוח לוי׳ וחל״מ׳ והבן). ואע״נ דרש״י ז״ל על דברי ד׳ מאיר במתניתן דמלקטין כתב וז״ל: כדי לקברו בקברות אבותיו, משמע דר׳ יוסי אף בהא אסר מ״מ הא אין הכרח דירושלמי מפרש מתני׳ כרש״י ז״ל, ואפשר דלירושלמי אף ר׳ יוסי מודה היכי דמפגה לתוך שלו. קצורו של דבר: הדין וראי דין אמת כטור וכרטב״ם, אלא שהערת מקורם מן הירושלמי לא זכיתי להבין לע״ע2). ואין זמני מספיק כרגע לעיין בר׳ ת״ה להרמב״ן. ולע״ע אקצר... יחזקאל ליבשיץ אב״ד דק״ק קאליש ויר־׳ר לאגודת הרבנים בפולין *) לענ״ד בונת הקב״ע לתרץ למה הביא הירושלמי הך מילתא דפנוי הקבר דמיירי גם בחול גבי פנוי הבית דמיירי במועד, ולכן כתב במתק לשונו: ניחותא ושמחה היא לו כלומר מפגי שווי הבטוי ושווי הענין דבשביל שמחה התירו את האסור בלא״ה ודו״ק. י. י. וו. 2) לסלק תמיהת הגאון שליט״א נלענ״ד דבע״ב הירושלמי במו״ק מיירי בחול והפנוי אסור מצד עצמה דאי במועד מיידי אבל בחול מותר ואין איסור בלל בפנוי א״ב קשה למה במועד אסור, והרי אפילו ר״י דאוסר בליקוט עצמות אינו אלא משום דאבל הוא לו, וזה לא שייך אלא בליקוט עצמות של אביו שהוא מחויב להתאבל עליהם כל היום משא״ב בעצמות שאר אדם שאינם אבל לו ודאי מותר גם לר״י, ואפילו בעצמות אביו אם העבירם בארון של עץ אין בהם משום ליקוט עצמות כמבואר בירושלמי, ואולי גבי פנוי איתא אין מפנין את המת ואת העצמות וכו' ומשמע אפילו בשאר אדם ואפילו בארון וא״כ מוכח דיש איסור בפנוי. ועיין במס, שמחות פי״ג המוצא מת בקבר לא יזיזנו וכר אין מפנין לא את המת וכר ומוכח דיש איסור פנוי עצמו. ועיין ביו״ד שס״ג סעיף ג, אין מלקטין וכר והוא ברייתא והובאה בתודד׳א להרמב״ם ז״ל ובטור שם. י. י. וו.