Jeschurun · 1926-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1926) · p. Seite 14

14 הערות יד דוד גאלאמב, ברלין הערות א אם אינו ענין — תנהו ענין ובו׳ בחיברת ה׳ של הישורון תמה הרב י׳ י׳ וויינבערג במאמיו פנוי עצמות מתים (בפ״ז אוח)ל״ג עמ״ש הגמרא בע״ז נ״א: אם אינו עדן למקומות דלא מיתסרי דכתיב אלקיהם על ההרים וכי׳ תנהו עדן לכלים הא זהו ננד פשוטו ’של מקרא יעו״ש בדברי׳ מ״ש לתרץ. ׳ואד אוסיף להקשות דבבל מקום שבאה בשים דרשת אינו עדן ובו' היא רק לרבות ממקרא שנאמר במקומו שלא לצורך עדן אחר שבא במקום אחר, אבל מעולם לא מציד שדרשת האיד עדן וכו• תתנגד למקרא עצמו ולמה שנאמר בו מפורש. והרי בנידון דידן הכתוב אושר מפורש אבד האבדון כל המקומות אשר עבדו וכו׳ והגמרא דורשת ואומרת שהמקומות עצמם לא נאפיו וממילא אין חיוב לאבדם ומ״ש הכתוב אבד תאבדון וכו' המקומות תנהו ענין לכלים והרי בזה אד מוציאים את הכתוב מפשוטו ומבונתו המפורשת. והנה בבכורות דו: מציד ג״כ כעין זה שאמרה שם ד,גמ׳ כי יהי׳ לך לאפוקי שותפות. אם איד עדן לבכור דהא איתי׳ בשותפו וכו׳ תנהו עדן למעשר בהמה יעו״ש וגם שם יש לתמוה כנ״ל. ואילם שם בבכורות דרשת האיד עדן אינה באד. לגופו של מקרא כי אם לדיוקו(לך ולא של שותפות) משא״כ בע״ז האיד עדן נגד דפו של מקרא. ונ״ל לישב בפשיטות, דכוונת הגט־ ד״המקימות" שבמקרא זה קא* על מה שבא בפסוק שאחריו ונתצתם את מזבחותם וכוי מצבותם ואשריהן תשרפון וכו' ומה שסתם הכתוב בפסוק הקודם מפרש בפסוק השני, כלומר "המקומות אשר עבדו שם" וכו׳ הייד "ונתצתס את מזבחותם". את אלהירם על ההרים וכו׳ היינו ואשריהם תשרפו וכו׳. (ובספרי התורה והתלמוד ח״ב בפרק "את הפסיק העדן" הארכתי הרבה). ומזבחות הם כלים לעדן ע״ז וקרויים ג״כ מקומות,). וע״ד קושית הרב הנ״ל בסנהדרין מ״ז: מקיש קבר נד העם לע״ז וכו׳ והא גם בע״ז אסור אם חפר בה בורות שיחין ומערות יעו״ש בדברי׳ נ״ל לתרץ בפשיטות דרק בע״ז אסור אם חפר בה בורות וכו׳ לפי שנבי ע״ז נאסרה נם קרקע אם הע״ז נעשה בחפיסת ידי אדם וכדאיתא במשנה ע״ז מ״ז: אבן שחצבה מתחילה לנימוס ה״ז אסורה, וברור דשם אסור גם אם לא עקי־ את האבן ממחצבתה אלא נשאר דבוק בקרקע (ודברי התום׳ שם ד״ה אבן שכתבו דה״ה דהוד, מצי למינקט זקפה להשתחוות וכו׳ קשים מאד דהרי אפשר לומר דהמשנה באד. להשמיעני דאפילו במחובר אסור ודוק) ונם יש להביא ראי׳ מהא דפריך שם על רב דאמר ממתניתין ■*) עיין בספרי על הפסוק הנ״ל: ג׳ בתים הם, בית שבנאו פתה לה לע״ז ד,"ז אסדר שנאמר אבד תאבדו[ את בל המקומות וכו׳ [בן היא הגירסא העתיקה ומובאת בתי׳ הרמב״ן לע״ו) ומתורצת קושיתי הנ״ל ודו״ק. י. י. וו.