Jeschurun · 1926-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1926) · p. Seite 72

72 Rekonstruktion eines Responsums usw. 52הדבר השני מה שהתנו ביניהן כי כל שב■־ אשר יהיה בשותפות זו לשמעון14 .H ממנו53 דבר קצוב וכן בהפסד במרת השכר ופן המשפע להיות התנאין שהתנו ביניהן בריוח ובהפסד שרירין וקייטין כאשר שנו רבותינו כל דבר שבממון תנאו קיים ואין אנו צריכין לפרש לפנינו כמה יטול ראובן14 וכמה ימול שמעון14 מאחר שיש קרן לשניהן בשותפות זו בין שהתנו לחלוק בשוד, בין שהתנו להיות בעל רוב הממון נוטל רוב השכר ובעל מעוט הממון נוטל מעוטו ובין שהתנו להיות בעל רוב הממון נוטל מעוט השכר ובעל מעוט הממון נוטל רובו על הכל תנאיהן קיימין ואין צורך לחקור מה החנו ביניהן אלא בזמן שאהד מהם אין לו קרן כל עיקר. 54הדבר השלישי על אודות שנשתכר שמעין במלאכות רבות והרויח ממון.z גדול וקנה ממנו קרקעות מתחלת זמן השותפות ועד שעת תביעה55 כעשר שנים וראובן אומר לו נחלוק56 בינינו את הכל בין מקרקעי בין ממטלטלי כפי התנאים שהתנינו בינותינו ושמעון אומר לו אין לך חלק אלא משכר חמשת אלפים דנרי כסף בלבד ואף גם זאת המשפט לא כדברי רא־בן ולא כדברי שמעון לא כדברי ראובן 52) Das folgende ist G.H. entnommen. In S.Z. fehlt dieser ganze Abschnitt, vielleicht deshalb, weil dem Schreiber des Ms. von S. Z. die Antwort auf die behandelte Frage selbstverständlich erschien, worauf G M. ausdrücklich hin weist, wahrscheinlicher aber, weil er diesen Passus für überflüssig hielt, da doch in (הדבר השלישי (מדה ראשונה auch über die Wirksamkeit von Partei- Vereinbarungen abgehandelt wird. In Wahrheit aber liegen die beiden Fälle verschieden, was Anm. 99 nachgewiesen werden wird. — G.M. liest העני ן הראשון חילוק השכר אשר ירויחו בממון לראובן שליש ולשמעון ב׳ שלישים וכן בהפסד יען כי המשפט ברור להיות תנאי שהתנו ביניהם קיים לא שאלתם עליו . . .. Diese Darstellung stammt, wie ohne weiteres einleuchtend, nicht von Saadja. — Gegen Aufnahme dieses Stückes in die Fassung S. Z. könnte angeführt werden, dass es in den einleitenden Worten der Entscheidung heisst: ראובן ושמעון נשפטין זה עם זה על חמשה דברים, über diesen Punkt aber, wie in G M. (s. Anm. 2ז) hervorgehoben wird, ein Streit unter den Parteien nicht herrscht, jedenfalls im Tatbestand nicht erwähnt wird. Dieser Ein wand ist jedoch nieht gerechtfertigt, denn auch die in Punkt 3 ff. behandelten Fragen werden im Tatbestand nicht genannt und trotzdem in S.Z. mit geteilt. Ein gleiches Bedenken gegen die Aufnahme von דבר השביעי ושמיני kann mit derselben Begründung zurückgewiesen werden. bS) Besser stünde יהיה לשמעון (ליוסף) ממנו. Der im Text abgedruckte Abschnitt stammt aus S. Z. und wird dort als הדבר השני gebracht. 65) So statt שעה תביעה bei S.Z. — Obenstehende La. hat auch Oeuvr. S. 110 (ohne Hinweis auf die abweichende La. von S.Z.). ß?) So statt des unverständlichen הילוק des Textes. Ebenso Oeuvr. ebenda, ohne auf die abweichende La. von S.Z. aufmerksam zu machen.