Jeschurun · 1926-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1926) · p. Seite 69

Rekonstruktion eines Responsums u3w. 69 נמצא הדבר ואשר יוכן41 למעלה מיכן והדבר הזה משפיע כ' כל כסף אשד תש־נ ידו יהא זקוק לשותפות זו להיות שכרו לאמצע לפי כי בלשון הקדש אלו המילים בד,שמע אחד הן אשר ימצא לו ואשר יוכן לו ואשר תשיג ידו ואשי תניע ידו וכולן משמיעות עושר וחילופיהן עוני ואלו הן לא תגיע ידו דכתיב ואם לא תניע ידו די שה ולא תשיג ידו דכתיב ואם לא תשיג ידו לשתי תורים ולא מצאה ידו דכתיב ואם לא מצאה ידו ולא נכון ושלחו מנות לאין נכון לו... 42(על כן שמעון זה אם לא הוסיף על אלפים16 זוז שאין גבון לו מפני העובי כאשר פירשתי אין לראובן• עליו כלום ואע״פ שיש לו בתים ושדות וכרמים וכלי חמודות אין מחייבין 4J) Möller liest יובן, was Harkavy richtig in יוכן verbessert. Aber beide haben die Stelle gründlich missverstanden, was besonders H. durch sinnentstellende Aenderung von ואשר in וכאשר und והדבר in הדבר beweist. 42) Die nachfolgenden, eingeklammerten Stücke rühren (mit Ausnahme der kurzen in Anm. 45 and 51 genannten Stücke) durchweg auch inhaltlich vom Urheber des Ms. von G. M. her; dies ergibt sich aas vielen Gründen: 1. G. H. bringt, wenn auch nur andeutungsweise den ersten Teil des הדבר הראשון, das Eingeklammerte hingegen (mit Ausnahme von מי יכין לעורב צירו) überhaupt nicht. — 2. שאין נבון לו מפני העוני ist überflüssig, ja unrichtig. Denn der Tatbestand liegt so, dass Simon behauptet, zur Lieferung von mehr als 8000 Sus nicht verpflichtet zu sein; davon, dass er hierzu nicht imstande ist, war nicht die Rede. Machte Simon dies nicht geltend, so konnte auch das Responsum hierauf nicht eingehen. — 3• Nochmals die richtige Bedeutung von מא יתחיא festzustellen, um die Deutung als *לסתפב בפסה בדלן als falsch zu erweisen, ist überflüssig, da dieser Beweis erst wenige Zeilen zuvor erbracht worden war; ebenso ist die nochmalige Beibringung von Schriftversen zum Beweise für die in den Text aufgenommene Auslegung abzuweisen. — 4. Zur UebersetzuDg von יתתיא werden drei hebräische Worte בכין; תשיג; תמצא ייס) herangezogen, aber zur Feststellung seiner Bedeutung wird nur eines von ihnen, nämlich נכין, mit Bibelversen belegt. — 5. Ausserdem erscheint die Fülle der Belege für die Bedeutung von יוכן verdächtig; einem G&on hätte zweifellos die zweite Gruppe von Beweisen ( תכין דגנם וגו) genügt, zumal die ersten drei Verse nahezu nichts beweisen. — 6. Ferner scheint die Geltendmachung überhaupt allzu fadenscheinig zu sein. Warum sollte die Klausel, ״wenn möglich“ Geld einzulegen, bedeuten, dass daneben auch der Wille hierzu vorbanden ist? — Ferner aus dem Schiassteil dieses Abschnittes: 7. ביזה פירוש bis כאשר ביארנו ist stilistisch höchst anstössig und inhaltlich völlig nichtssagend; statt dessen hätte das Ergebnis der obigen Erklärung kurz mitgeteilt werden sollen. — 8. עבדו ואמתו שורו וחמורו steht ganz unvermittelt; bisher war nur von קרקעות die Rede. — 9. בי פטור הוא ist ebenfalls überflüssig. Wenn kurz vorher ausgeführt worden war, dass er אינו חייב, so ist damit schon gesagt, dass er פטור ist: sollte es jedoch eine Begründung für אינו חייב sein wollen, so ist es andererseits wieder unzureichend. — Schliesslich sei, wenn auch.