Jeschurun · 1925-11-01 · Heft 11-12 (November 1925) · p. Seite 98

98 הסוסה או תבוסה צח עוד להלן כפירוש המשנה ההיא נד״ה שרגלים לדבר הוא גורס בבר תפוסה (ובן בפירושו למס׳ נזיר הוא כותב תמיד תפוסתו כפ׳) ובסוף הוא כותב: והרמב״ם גורם תבוסה מלשון דם תמסה והוא לשק תערובות שצריך ליטול נ׳ אצבעות עפר שמתערב בהם דם וליחה של מת. המתבינן בדברי הרמב״ם במשנה נזיר שגזר השם תמסה מן מתבוסס בדמיך ופירש בתחלה: המקום שמתגלגל בו, לא יבין אחרית דבריו שם שכתב לפי שתמצית הלחות והבשר המעופש מעורב בזה העפר. ואמנם בפירוש למשנה הנ״ל באהלות, לא הביא הרמב״ם ז״ל את דברי הכתוב מיחזקאל, וכתב רק סתם: ואם מצא מת באלו התנאים ורצה שיטהר זה המקום נוטלו ונוטל העפר אשר נתערבו בו דמו וליחותו וזה העפר יקרא חמסה*. אמנם מדברי הרא״ש אנו למדים שהרמכ״ם פירש השם "תמסה" שלפנינו כמו "תבוסה" הנזכרת במס׳ אהלות פרק ב׳ משנה ב׳ אצל דם, שכתב שם: ודם תבוסה הוא דם ההכאה והערבוב אשר 'גיר מן ההרוג בין החיים והמות כמו שיתבאר בפרק אשר אחר זה (פרק ג׳ משנה ד: איזהו דם תכוסה, והובא נם במס׳ נדה דף ע״א ע״א עיי״ש) ננזר מאמרו מתבוססת בדמיך, וכו׳. אלא שבכאן אינו אימר הרמב״ם עוד לשק ג ל נ ל, במו בפירושו לנזיר שהבאנו לעיל, ושאמנם אין לו שחר2 3. וצריכים אנו לומר שהרמב״ם פירש תבוסה תערובת, אלא שגזר אותה מן מם—בסס/. דבר שיפלא בעינינו מאחר שאנו יודעים שבסס או מם בעברית פירושם בכל מקים: רמיסה, התגלגל וכיוצא בזה4. ודברי הרמב״ם שפירש מתבוססת התגלגל מתאים לדברי הכתוב 5, אבל אינו מפרש איך הוציא משרש בסס הלזה את המובן של "ערבוב" ותעיובת6. ואמנם עי״ז ששרש השם תבוסה במשנה דנזיר שהבאנו בראש דברינו נשאר עמים, באנו לידי כך שיש גורסים 2) עפ״י העתקת דירנבורג. בי בפירוש המשניות שלנו נשתבשו הדברים בראשית הדבור. 3) עיין בתורה תמימה על בראשית מ״ז, ל' שבאר עני ן התבוסה באופן זה: טעם הדבר (נטילת התפוסה) מפני שאפשר שהתבוסס והתגלגל לשם רקב או דם או ליחה מן המת. ולזה בון בודאי הרמב״ם ז״ל בכתבו שמתגלגל בו, ור״ל לא המת/ אלא שמתגלגלים חלקים מן המת ומתעיבים בעפי־ שתחתיו. וכן פירש גם בעל תפארת ישראל ז״ל. 4) עיין במלונים של רש״י פין, בן יהודא וכו/ ובן אצל גיזיניוס־בוהל שרש בוס, שבתב .mit Füssen treten, zerstampfen, zertreten, strampeln u. s. w וכמו״ב אצל König וכו,. 5) עיין רש״י ביחזקאל שהביא שני פירושים, הראשון: נרפסת כמו רמס, והשני: שוייליאה בלע״ז. (?8ale) מתגואלת, כמו שפירש גם הרד״ק שם, כאדם שמתבוסס בטיט. ובן פירש גם ר' שלמה פרחון במחברת הערוך שרש בוס: מתבוסס בדמיך פירוש מלוכלכת. והוא מביא שם גם משנתנו: נוטלו ואת תבוסתו, ופירש: העפר שתחת פגרו שנתלכלך מן המת, ולפי דרכו פירוש תבוסה לכלוך, גיאול. 6) עיין ברא״ש לאהלות פרק ב׳ משנה ב׳ שכתב וז״ל: ולקמן פליגי תנאי מה נקרא דם תבוסה והוא לשון תערובות מלשון מתבוססת בדמיך. כאן הרא״ש הולך לגמרי בעקבות הרמב״ם ז״ל. ותמוהים דברי הערוך המי׳ קאהוט, שכתב בערך תבס וז״ל: "תבוסה נ״ל מפעל עברי בסס ענין גי או ל וא״ב תבוסה פירוש תערובת"(?!).