Jeschurun · 1925-11-01 · Heft 11-12 (November 1925) · p. Seite 101

תפוסה או תבוסה 21 101 שנקרא כך על שם זה העדן: תבוסה תערובת. והגמרא בנדר ס״ה ע״א נתנה לנו לא את הפירוש של השם תבוסה, אלא את השיעור של העפר והקרקע שאנו ארמיים שאפשר שיחדור לתוכם חלקים מן המת, שצריכים לקחתם עם המת כשהוא בוטלו ממקומו שהוא שוכב עליו בקברו. וע״ד עדן נטילת התבוסה ביחד עם המת# הנה דגו נדולי הראשונים והמפרשים כמו הרמב״ם11, הרא״ש, הרשב״ם, הר״ש, ורבים מנדולי הפוסקים עד הזמן האחרון, שאת דעותיהם אסף כעמיר גורנה ודן מה באריכות גדולה בראשונה הרה״ג מוהרא״א קפלן ז״ל (ישרון, תרפ״ב), ובאחרונה, יבדל לחיים, ך.רה״ג מוהרי״י וויינבערג נ״י שהתעסק בשאלת פנוי התבוסה וטעמה ושקיל ומרי בה באריכות מפורטת, כמעט שלא הניח דבר קטן או גדול בעדן זה שלא נגע בו (עיין ישרון תרפ״ה -תרפ״ו). והנה בהשליכנו סקירה כללית על הדעות המחולקות והשונות שישנן בטעם נטילת התביסה ואצל מי זדא שייכת, יכולים אנו לראות כי לא באחרונה גרם לזה גם שנוי הגרסאות של "תפוסה" ו״תבוסה". כי מאלה שגרסו תפוסה בפ״א נצמח הרעיון דמשום קנין תפיסה12 נגעו בה, שהמת תופס מקומו ר״ל הקרקע שהוא שוכב עליו, אעפ״י שאיננו מתאים בדיוק אל המאמר המכר לעיל: מת תופס ר, אמות, ובארו את טעם התבוסה13 ברוח זה, ") דברי הרמב״ם בפירושו למשניות וב,/יד החזקה" סובלים גם הם פירושים שונים* כמו שנראה מן השקלא וטריא של הרד,"נ מוהרא״א קפ,־‘! ז״ל הנזכרת באן בפנים. 12) עפ״י דעות אלו הגירסא הנבונה היתה צריבה להיות "תפיסה" ביו״ד ולא ,*תפוסה" בוא״ו* ועיין בערוך לקאהוט ערך תפס* וערך קלבון. המראת דהנוכחאות המדויקות הן גס אצל תפוסת יד (עימבין פ״ה) וכן אצל תפוסת הבית (ב״ב קל״ז) תפיסה ביו״ד ולא תפוסה בוא׳ץ. ביהוד בסוף דבריו בערך הפס. דבר שנמצא אמנם באיזה דפוסים* ושגרם לגרסאות או קביעת שם של "תפיסת־־־הקבר". עיין לעיל הערה ט׳. ועיין בסבהד׳ מ״ה ע״ב גבי הרוגי בית דין דתגיא אחת אבן שנסקל בה ואחת עץ שנתלה עליו ואחד סייף שנהרג בו ואחד סודר שנחנק בו כולן גקברין עמו ובו, ואמר ר״פ מאי עמו עמו בתפיסתו* ועיין פירש״י שם ד״ה בתפיסתו. בתוך ארבע אמות* הרי שבמקום דהכונח על מה שהמת תופס איתמר לישנא "דתפיסה" ביד״ד* ולישנא דתפיסח שייך לומר רק לגבי המת* "תפיסת־־המת"* אבל אין שייך לומר "תפיסת׳יהקבר" כי הלא אין הקבר תופס אלא המת הוא שתופס* והיבא דתגינא ,,תפיסת־יהקבר"* איננו רק שבמד לשון. ותפיסה דהבא (בסנהדרין מ״ה* ע״ב) ותבוסת דנזיר ואהלות הם שגי ענינים שונים לגמרי* ואץ למחתם בחרא מחתא. ועיין באי־יכות הצעת הדברים אצל מהרא״א קפלן ז״ל בתשובה הנזכרת גם בדבר הסברא אם טעם התבוסה איננו משום דמה שיצא מן המת ונבלע בעפר שתחתיו שייך לו יכשמפנים אותו צריכים לפנות גס את העפר שבו נמצא ליח ומוהל המת* ולא משום תפיסת המקום או הקרקע כ״ז* ועוד חזון למועד לדבר בענין זה. 15) דרך אגב אעיר בקצרה* בי השם תבוסה נמצא פעם אחת גם בתנ״ך (בדה״י ב, ב״ב ד). שם נאמר: ומאלקים היתה תבוסת אחזיהו לבוא אל יורם וכר אשר כל המפרשים פדשוהז במובן של מפלה* רמיסת לארץ* כליון וביוצא בזה* פירוש שאינו מיוסד כלל בהרצאת הדברים שבאו עד אז ולא במשפט הדברים בכתוב זה עצמו. ולפענ״ד הבונה שם ג״ב: מאלקים היתה התערבותו של אחזיהו לבוא אל יורם וכר* ועי״ז היתה ההזדמנות שיהרג גם הוא ביחד עם יורם על ידי יהוא המתקומם. ובידענו כי יש לו גם המובן של "רעש" ו״שאוף "וטרוף"* נרויח פשט יותר מתאים להשם *מ בוסר." הנזכר בישעי׳ י״ח* ב* ז, וב״ב ח. ואין כאן סקום להאריך בזוג