Jeschurun · 1925-11-01 · Heft 11-12 (November 1925) · p. Seite 108

108 ביאורים בירושלמי קח שלפני הנתק ושמין לערוגה הנפסדת כמיתה? — וכאן שייך מ״ש לקמן: "דדך עבידא עידית שנדבורית (לזיבירית כצ״ל) מבא סכין?" בתמיד.. וכי בשביל שנתברך ״ניזוק זה בעידית זכה להיות משתלם גם בעד זיבורית שלו כשורה של עידית? — ומשני ,.[אלא] כהדא יכיל אם אכלה מן העידית שמין לו מן העידית מן הזיבורית שמין לו מן (הזיבורית) [העידית]. אם אומר את כן, נמצאת משביח את הניזק!״ והיא ודא קושית הבבלי: אכלה שמנה — משלם שמנה, אכלה כחושה משלם שמנה? וכקושית "היך עבידא ובו׳" הכתובה כאן ומקומה כאמור לפני זה. "אלא רואין את השדר, כאילו היא מלאה — כלומר: סירות גמורים. או מלשון "מלאתך" תקיש המלאה — (עידית ושמין) [ועידית שמין לו] מן העידית וזיבורית שמין לו מן הזיבורית" וכפי׳ הבבלי בפרק הכינם, כיוקרא דלקמיר,7). 7) בהגהת הירושלמי ובפירושו נתכוונתי עם ידידי החכם המחבר לדעה אחת זח כבר, את*ב מצאתי שגם הרב דיננער דל בהגהותיו לירושלמי עמד על קצת הדברים הנ״ל אבל לא טרח ליישב את תירוץ הירושלמי שם. ועיין בהגהות הרב הנ״ל לבבלי מ״ח: ד״ה דתניא מיטב לכו׳ ולענ״ד הרחיק ללכת בחקירתו שם. והאמת הוא דר״י ור״ע פליגי בפירוש הכתוב מיטב ש־־הו ובו׳ דלר״י האי מיטב שדהו הוא הדבר שבשבילו הוא מש^ם וידידי׳ משמש הפעל שלם במקום זה כמו הטרפה לא ישלם (שמות כ״ב י״ב) [ועיין גיזיניוס שמביא במה דוגמאות לשמוש זה .m. d. acc. d. S] ור״ע מפרש מיטב שדהו בתור נשוא פשוט לפעל שלם במו ישלם שנים (שם פסוק ר) [ראה גיזיניוס שם: als Ersatz zahlen] וכמו שאמרה הגט׳ בב״ק ו׳: מ״ט דר״י נאמר שדה למטה וכד. ולפיכך קמתמה שם ה:מ׳ ור״י אכל שמנה משלם שמנה וכו, עד שמסיק ראב״י כגון שהי׳ עידית דניזק כזיבורית דמזיק וכו׳. ואולם בב*ק נ׳יט. אמרה הגט׳ ולא תימא כרב אידי בר אבין וכו׳ אלא במיטב דלקמי׳. ולפי״ז פירוש הברייתא עולה כהוגן דר״י סבר מיטב שדהו של ניזק, כלומר שאין דין עידית מן התורה [עיין ירושלמי ם׳ הנזיקין: מנין לר״ע הנזיקין שמין להם בעידית. ליתא מן התורה איתא מן התקנה (ולא בבבלי גיטין מ״ח: ומ״ט:) ובירושלמי הוחלף, כידוע, ר״י בר״ע] ולא בא הכתוב אלא ללמדנו שצריך לשלם לניזק בעד המיטב שלו שניזוק ע״י שורו(כר״י הגלילי דנידון במשויר שבו) ואפשר שר״י פירש מלת מיטב שדהו כמו תבואת שדהו [בנוסח השומרוני כתוב שלם ישלם משדהו כתבואתה ואם כל השדה יבעיר וכר וכל הרואה יכיר כי איזו פירוש שקלטה אזגם מחבמי ישראל נשתרבב אח״ב לתור נוסחם העב-י. ואפשר שדברי ר׳׳י הם היסוד למסורת קלוטה זו] וע״ז אמד ר״ע לא בא הכתוב אלא לגבות לנזיקין מי העידית כלומר לא כר״י שאין העידית מן התורה, אלא הכתוב בא ללמדנו שעל המזיק לשלם בעידית שבנכסיו ועיין ב״ק נ״ט תד״ה ומאי ובירושלמי פ׳ הכונס אמר ר״י משום ר״ע אכלה פירות ובו׳. והנה ר״ע לא אמר בפירוש שהעידית הוא של המזיק שהרי עיקר חדושו היו פירושו בכונת הכתוב שעל המזיק לשלט במיטב — עידית ומשד׳ה בעי רבי שמואל בר אבא (ב׳יק ז׳:) בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין. ור׳ אבא השיב לו רחמנא אמר מיטב שדהו ואת אמרת בש״ע הן שמין. בלומר דהרי מדרכו בפירוש הכתוב [מיטב — עידית. ישלם — במיטב ישלם] ע״ב אתה למד דבשלו הן שמין. ואפשר דרשב״א לא ידע הברייתא המובאה לעיל ע״א וגם בירושלמי נימין (בחילוף השמות) שר״ע אומר בפירוט מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של מזיק. ומ״ש אליבא דר״י לא תיבעי לך כי תיבעי וכו׳ למעוטי דניזק וכו׳ היא הוספת הגט׳ לפרש דברי רשב״א ועיין בירושלמי הנזיקין היתה עידית שלו בינונית של בל אדם וכו׳ [וחסר שט הפירוש הבבלי לדברי רשב״א] ריב״ב בשם רב חסרא תיסתר [ובבבלי ח׳. וכן אמר רב חסדא וכו׳] שהיתה יו עידית ומכרה יעו״ש