Jeschurun · 1925-11-01 · Heft 11-12 (November 1925) · p. Seite 110

110 שיטות תלמודיות קי ד) וכיוחר אנו צריכים לעיקר סרושו של "אינה צריכה לטפה" אם נעיין במשנה דהמוציא כזית מן המת וכוי (שכת צ״ג כ׳) והסוגיא שם. במאי קמפלגי הת׳יק ור״ש שם? את״ל דמפלגי בזה אם נאמר מתיך שכזית חשובה לעדן טומאה חשובה נמי לענין הוצאה, אך הלא ר מחנן וריש לקיש שניהם מנידים לנו(צ״ד אי) כי "פוטר הי, ר״ל אף במוציא את המת לקוברו?" א״כ טעמו של ר״ש וראי משום מלאכה שאצ״ל כמו שפי׳ רש״י ז״ל כהמשנה ד״ה וריש פוטר "אפי׳ במת שלם דהוה מלאכה שאצ״ל". וא״כ יש לעיין למה זה ועל מה זה הוצאה כזו נקראת אינה צריכה לגופה. והנה פירושו של רש׳יי ז״ל כי משום זה נקראת כן יען כי ברצונו לא באה לו ולא הי׳ צריך לה ואינה אלא לסלקה מעליו, כבר דחוהו בעלי התוספות בד״ה ר׳ שמעון סוטר ובחגיגה כ׳ ד״ה מלאכת כטענות חזקות מכמה וכמה מלאכות הנאסרות בשבת אע״ם שטפי הוד, ניחא לן אם לא היינו צריכים למלאכה כזו, כמו &פיס מורסא לעשות לה פה ותופר בנד קרוע. אך גם פירושם של בעלי התוספות, כי מלאכה שאצ״ל ר״ל "כשעושה מלאכה ואין צריך לאותו צורך כעין שהיו צריכין לה כמשכן אלא לעדן אחר" קשה מאד להולמו, בי מלכד מד, שמלת לגופה איננה נותנת זאת, הפירוש ההוא לא יאות בכמה מקומות כי אם בדוחק גדול כאשר ייראה בל המעיין נד״ה הנ״ל. ה) ומדברי הרמב״ם בפ״א מהלכות שבת לא יצא לנו בבירור איזו מלאכה נקראת לדעתי אינה צריכה לגופה יען בי הוא משתמש בלשון חכמינו ז״ל בלי תוספות כיאור. לא כן בפירושו על המשנה דד,מוציא את המת, אשר שם מבאר דעתו של ר "ש וז״ל: "וטעם של ר״ש כי הוא רואה כי אין כוונת המוציא דבר מן הדברים האחרים ככוונת המוציא אלו הנזכרים אבל כוונתו הסרת הטומאה, א״כ תהי׳ הוצאתו מלאכה שאינה צריבה למפה שהוא פטור עלי"׳. מעתה לדעתו פירושו של ־נזלשאצ״ל הוא שהעושה המלאכה אינו עושה אותה בכוונה הידועה והנהוגה לאותה מלאבד, כי אם לכוונה אחרת (עיין פירוש כזה בהגהות של מו״ר הנאב״ד דפה דר׳ דיננער זצ״ל על כייתור, כ ב•). והנד, המוציא את המת •לקברו אין זו הוצאה בכוונה הנהונה ר״ל להשתמש בדבר במקום אחר, כמו המוציא ס״ת לקרות בו או מר להפר בו (עיין בסוגיא דשבת הנ״ל צ״ד בי). ואיך צריבה זהירות רבה שלא לטעות במקום זד, בטעם מלשאצ״ל יראה לנו אם נעיין בפירושו ישל היב בע״מ תפארת ישראל על משנתנו ונמצא לתמיהתנו הרבה כי הוא ז״ל חושב הוצאת המת לקוברו למלאכה שצריכה לגופה, וזהי היפך משמעות הסוגיא. ו) ופירוש זד, באמת יפיץ אור בהיר על כמה מקומות השייכים לעדן מלאכה שאצ״ל. במו החופר גומא ואין צריך אלא לעפרה (חגיגה מ׳ אי), לא משום זה נקרא מלשאצ״ל כי החופר אינה צריך לגוף המעשה שהוא הגומא, כי אם משום שחפירת הגומא איננה נעשית בכוונה הנהוגה. וכן במשנה דחס על הנר בפרק ב״מ כ״ט ב׳, כי לדעת ר׳ יוחנן ר׳ יוסי הפוטר שם בר״ש ס״ל (עיין ל׳ ב), והמכבה את ׳הנר לחום על הנר או על השמן איננו מכבה בכוונה הנהוגה במכבים ר״ל להסיר את