Jeschurun · 1925-11-01 · Heft 11-12 (November 1925) · p. Seite 468

468 Exegetische Beiträge aber kaum annehmbar ist. Raschi: מקום שהיה מדבר ציה שהוא גוה מרבץ תנין יהיה לח מקרם הציר הנעשה לקנה וגמא, d. h. die Lagerstatte der Schakale wird zur Stätte des Grases das sich zu Schilfrohr entwickelt. Mehr als gezwungen* 2 3. David Kimchi sah scheinbar keinen besseren Ausweg als חציר gleich 3ח^ר aufzufassen. Er meint: dort wo die Schakale lagerten, wird jetzt ein Gehöft sein für Schilfrohr und Binse, die nur an wasserreichen Orten wachsen. Ihm folgte auch Ibn Esra, denen sich Gesenius und Luzzatto anschlossen. Letzterer spürte aber die Schwierigkeit dieser gezwungenen Erklärung und bemerkt deshalb: ואעפ״י שאין עושים חצר לקנה וגמא. הנה מצאנו דוגמת זה בית אבנים יחזה (איוב ח", י״ז) שענינו מקום אבדם. Diese von Gesen. stammende Begründung besagt aber auch nichts, da jene Stelle noch dunkel ist und keine richtige Parallele abgibt4 *. Von den Neueren folgt Orelli6 jenen Spuren, indem er übersetzt: ״in der Heimat der Schakale, wo sie lagern, wird ein Revier sein für Schilfrohr und Binse.“ Dazu wäre aber noch zu bemerken, dass nirgends zu finden ist, dass in einem ■ובנוה חני ist aber der Gedankengang der Comparation abgebrochen worden. 2) Vgl. die später angeführte Aeusserung Duhms: ״Gras kann nicht zu Schilf werden.“ Ebenso Dillmann. 3) So auch Ibn Ganach in seinem ספר השרשים. Ihn Kaspi fasst das ל von לקנה gleich ל׳ ההכרה auf, wie I. Kn. 10,23 . . . ויגדל המלך שלמה לעושר וכד, und es ist besonders interessant, was er dann über die Erklärung D. Kimchis zu unserer Stelle bemerkt: וראה איך אנחנו נוטים מדעות המפרשים הקודמים, ואיך אחטא לה, ואשפוט שום תמורה וחסרון ושנוי בכל כתבי הקודש דברי אלקים חיים, והחכם אבן גנאח עשה בכל זה שערים רבים שערי מות וגם החכם א׳י׳ע ואח הקמחי לא נמלטו מזח במקומות רבים. Dabei war gerade Ibn Kaspi von Zeitgenossen und später vom תשב״ץ u. Abarbanel wegen antitraditioneller Erklärungen angegriffen worden. Vgl. auch פתח דבר von J. Last zu אדני כסף, der da schreibt: ידעתי גם אני את הקוצים והברקנים בדברי המחבר הזה לפעמים אשר ישימו מועקה וקוץ מכאיב בנפש היפה, באשר לא כבש מעולם יצר הלצון והתלוצץ ורגז ושחק — ואין נהת לנו. אולם זאת אשר נעשה לו וסר עונו וחטאתו תכופו/ הנה הרמב״ן ז״ל יצק זהב רותח בפי "הראב״ע הגדול" בנגעו ברמזיו וסודותיו בדברים העומדים ברומו של עולם, ואנחנו נצק כסף רותח — פושרין בפי "הראב״ע הקטן" הכספי הזה, ונסלח לו. 4) Mit Recht bemerkt Duhm: ״Gehöft für Schilf“ wäre ein wunderbares Unikum. *) Der Prophet Jesaja (bei Strack ZÖckler) S. 127.