Jeschurun · 1925-09-01 · Heft 9-10 (September 1925) · p. Seite 82

82 פנוי עצמות מתים פג ע״ק ותםוסת״*המת/ משא״ב ג׳ אצבעות של ק״ב שאין להסתפק בהם שהם מרקב המת. ור״י בשם ב״ע סובר שגם נ׳ האצבעות בכלל ספק זה משום שמוהל המת יורד ונבלע בו במבואר בירוש' פ״ט דנזיר ויש להסביר הדבר; דכיון שמוהל המת נבלע בו הרי מראהו כמראה הרקב ולפיכך גזרו גם עלי' משום ע״ק. ונראה שגם דעת רבנו הגר׳־׳א היא במ״ש ששתי הברייתות הן אהת, דבמס׳ גזיר ס״ה. העיר הגר״א ז״ל לדברי הברייתא הנ״ל וז״ל: ג״ב גירסת החום׳ בפ״ב דאד״לות בורר את הצרורות ובו׳ וזהו עפר קברות מלא תרווד ועוד. וגם מחק את המלים "לרוב בנינו ש/,מ ולי״ע" וכתב במקומם: //למלא תרווד ועוד ע״ק". ומלשונו של רב האי גאון בפירושו לפ״ב דאהלות שהבאנו לעיל יוצא מפורש שדעתו ז״ל שדין ע״ק חל גם על אותם ג' האצבעות שחופר בק״ב שהרי למלות עפר קברות שבמשנתנו הביא מאמר ר״י בנזיר נוטל ע״ת וחופר בק״ב ג' אצבעות. ועפ״י הנ״ל מבואר מ״ש הרמב״ם בפ״ט מטו״ט ה״ה דגקבר שלא ברשות יש לו תפוסה. דהרי לפימ״ש התפוסה היא משום עפר״־קברות א״כ אין לחלק כלל בין נקבר ברשות לנקבר שלא ברשות. ועיין בכ״ם שתמה על הרמב״ם שפסק בזה כרשב״ג בתוספתא פט״ז דאהלות בגד הת״ק. אלא שצריך להבין טעמו של הת״ק שם שנקבר שלא ברשות אין לו תפוסה. ויש ליישב בדוחק שהת״ק סובר בנקבר שלא ברשות לא חל על המקום שם קבר ולא גזרו עליו מטעם עפר "קברות וממילא אין לו תפוסה. ואולם זה דבר חדש שלא העירו עלי' רבותינו הראשונים ז״ל וצע׳־׳ג. ויש לעיין עוד בתפוסת־יהמת לענין עכו״ם לפי שיטת הרמב״ם דמדבריו בפ״ט מטו״מ ה״ג שכתב דביושב או מושכב שלא כדרכו שאין לו שכונת קברות ויש לו תפוסה "שחזקתן עכו״ם" משמע שסובר דעכו״ם יש לו תפוסה וקשה הא הרמב״ם פסק שם בח״ד שעכו״ם אין להם טומאת קברות הואיל ואינן מטמאין באהל ואיך אפשר לגזור על עפר־־קברו או על תפוסתו. ואין לדחוק ולומר כמ״ש הראא״ק ז״ל בשם הגרד״א בתשובתו הנ״ל שהרמב״ם לא הצריך תפוסה אלא כשאינו ידוע בודאי שהוא עכר׳ם רק שאנו דנין כן מאופן משכבו ורק לענין ש״ק הקלו כמאמר רי״ל שם עילה מצאה חדא דלשון הרמב״ם "שחזקתן עכר־׳ם" משמע דאנו מחזיקין לודאי שהוא עכו״ם, ועוד דאפילו בספק עכו״ם הי׳ לגו להקל מאחר שעצם התפוסה הוא מטעם ע״ק וזה הוא רק מד״ס לפי שיטת הרמב״ם וראה מה שנכתוב להלן בנידון זה. ובאן עלי להעיר במה שכתב הרמב״ם בטעם טומאת ארץ העמים שאנו חוששים בכל חלק מעפרה שיש בו עצם כשעורה. והרע״ב בפ׳־׳ד דטהרות מ״ה כתב דעפר ארץ העמים מספקינן ■לי׳ ברקב של מת, והתוי״ט תקשה עליו דהא ברקב בעינן נקבר ערום ולכן פירש כרמב״ם. והנה לפימ״ש דעפר קברות טמא אף בנק כר בכסותו א״כ קשה אמאי לא פירש הרמב״ם דארץ העמים טמא מטעם ע״ק. וי״ל בפשיטות דע״ק מטמא במשא ובאוהל אבל לא במגע וארץ העמים הרי מטמאה במגע ובמשא אבל לא באהל וכמ״ש במשנה הנ״ל ורכן הוברח הרמב״ם לפרש דמומאתד משום עצם כשעורה. והא דלא מטמא עפר א״ה גם באהל כחשש שמא ין8 בר ע״ק לפי הדעה הנ״ל דגם בעכו״ם יש תפוסה י״ל דסתם עפר ניכר שאין■ בו רקב ואינו מלוכלך בנצל המת ודו״ק. ועפי״ז מיושב ג״כ מה שפירש הרמב״ם טומאת ביתיהפרס משום חשש של עצם כשעורה ולא פירש מחשש שמא מעורב בו עפר קברות וכמו שפירש רב אחאי בשאילתות פ׳ אמוד הנ״ל דגם בית הפרס מטמא רק במגע ובמשא ולא באהל וכמבואר במ״ג דפ״ב דאהלות. ולפי״ז יש לתמוה על בעל השאילתות שפירש טומאת ביה״פ מחשש דילמא פתיך בי, עפ״ק. והגאון בעל העמק שאלה התעורר להקשות עלי' מפי״ח דאהלות דתנן כיצד הוא בודק ובר ולדברי השאילתות מאי מחני ניפוח ובדיקה יעיו״ש ולא נתעורר למ״ש וצע״ג. ו. נח) מסקנת הנ״ל דהרמב״ם לשיטתו בפירוש עפר קברות שפיר יהיב טעכי־א לדין תפוסת״המת בשביל מהרת-המקום. ולפי״ז תפופחרהמת נוהגת רק במי שמפנה מת