Jeschurun · 1925-09-01 · Heft 9-10 (September 1925) · p. Seite 83

85_פגני?maü מתיס _סג: משדה והוא רוצה לטהי־ את המקים בשביל נהנים או עושי־טהרות. משא״ב כמפנה את המת מבית־הקברות, דהמקום בלא״ה טמא אין צריך ליטול את התפוסה שהר' בנטילה זו אין המקום מתטהר כלל. והנה כל זה הוא רק במפנה מת אחד מבית־ קברות וכיה״ק נשאר במקומו. אבל אם מפנים בי״ק שלם עפ״י פקודת המלכות כההוא דביה״ק שבקעלן שהמלכות נזרה על הפנוי של כל ביה״ק דשם, אפשר שאסור לבהנים לעבור באותו מקום שבו היי ביה׳יק כ״ז שלא פיט גם את התפוסה1), והנה כ״ז הוא רק לפי הרמב״ם דפטי התפוסה הוא משום מהרת המקום. ואולם הר״ש בפירושו לפט״ז דאהלות מ״ה דאמר ר״ש אם התקינו לקבר מתחלה יש לו תפוסה כתב וז״ל: "לאו למימר שאם לא נטל תפוסתו מקומו טמא דהא אוכל בדמעו תנן כדפרישית לעיל וכר". וכוונתו למה ששניט לעיל במשנה המוציא את העפר וכד אובל .בדמעו ופירש הר״ש דמיירי באותן ששנינו נוטלן ואת הבוסתן דמפרש בנזיר שנוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה ג׳ אצבעות וכד אע׳יג דידעינן דאין זה רקב של מת כיון דתבוסתו היא מטמא ליי ר׳ יהודא וכוי עכ״ל. ומכיון שמשנתנו היא אליבא דרבנן ז־לא מטמאי לתבוסה א״כ א״א לומר דר״ש מטמא למקום אם לא נטל תבוסתו, דהלא ר״ש איט חולק על רישא דמתנתין דהבורק אובל בדמעו. ומבואר דלשיטת הר״ש יש מחלוקת בין ר״י ורבנן בתוספתא אי תפוסת המת טמאה או לא וסתמא דמשנתנו היא כיבנן דאין תפוה׳יט ממאה. והנה הר״ש לא ביאר את טעמו של חיוב נטילת תפוסת־המת לפי שיטתו. והרה״ג ראא״ק ז״ל בתשובתו הנ״ל הביא דבריו של הגי׳ בעל ס״ט שענין נטילת התפוסה הוא מדיני מצות קבורה בשמפנין את המת לקוברו במקום אחר צריכים לקביר עמו גם את תפוסתו וזה סור עמוק מסורי מצות וכד" (לשונו של הס״ט דף ר״ו: ד״ה עי) ולנו אין עסק בנסתרות ובמופלא ממנו ובדינים הנוגעים למעשה הרי החובה עליט לחקור ולדרוש אחרי טעמי הדברים ושרשיהם. וידוע מה שהוכיח הט״ב מהדו״ק סימן פ״ח דלא שייך קבורה ברקב מתו״ב דא״ש קרבו שאו אח אחיכם מבאן אמרו שאין מטמאין למתים והיינו משום ׳שנשרפו לעפר יעו״ש. גם מה שהביא הוא ז״ל בשם הח״י דנטילת התפוסה הוא -משום כבוד המת2) אין לו שום יסוד בגט׳ ובפוסקים. ואולי יש לומר דכשמצאו את טף המת ומפנים אותו ע״מ לקוברו במקום אחר מחויב לפנות גםי את התפוסה משום ההוא דאמרו בירושלמי פ״ז דנזיר שחוזר גם על אבר מת מצוד. אעפ״י שלכתחילה אינו נעשה מ״מ עד שיהא ראשו ורובו וכפה״נ סמיך על הא ־דדריש לעל מיני־ תקברנו כולו ולא מקצתו, תקברנו מכאן שאם שייר ממנו לא עשה בלום ע״ש. ולפי״ז אפשר שגם בתפוסת המת דכיון שמוחל המת וליחו נבלע בו •חשוב ג״ב שיור מן המת ולכך צריך ליטול התפוסה כדי שלא ישתייר שום שיור מן המת בלא קבורה ולפי׳יז יצא לנו דין חדש שבאם מצא בשדה רק רקב לבדו אינו צריך לפנותו שברקב לבדו אינו מחויב בקבורה וכמש״ב בשם הנדיב. *) וראה מה שאכתוב עוד להלן באות ל "ב. 2) הראא״ק ז״ל געשך אחרי לשונו של הת׳-י במ״ג דפבי״ז דאהלות אות ל״ד ואולם .בפירושו למ״ב דפ״ב דאהלות באות ד׳ בבועז כתב בפירוש כמ״ש להלן בהערה הבאה.