Jeschurun · 1925-09-01 · Heft 9-10 (September 1925) · p. Seite 84

84 פנוי עצמות. מתים סד כט) ולענ״ד נראה דתפוסת־המת מפעם קנין המת נגעו בה, דכל מת קונה מקים־־ קבורתו את העפר שמתחתיו וכן נ׳ האצבעות שבהם מוהלו כבלע. ובשב שמי׳ מ קונה מקומו אפילו נקבי־ בשדה אחר שלא ברשות לעדן שאסור לפנותו משם כך קונה בל מת את מקום קבורתו אם נקבר שם ברשות ואסור לפדתי משם. ואם נקבר ע״ם לפנותו או באופנים אחרים דמותר לפנותו אז מותר המקום לאחר שפינו המת, מביון שאין למת צורך בו ופסקה השתמשותו בו ממילא פקע קנינו. שיירי עיקר מושג הקני; במת ע״צ האמת הוא רק ע״ד ההשאלה, שהרי אין למת זכי׳ וגרע מקטן או ממי שלא בא לעולם וכל מקום שנאמר בו קנין הוא רק במובן האישורי ולא במובן הממוני. ולפיכך כל דבר שחדל להיות משמש למת היי ראוי להיות מותי, אלא שילפינן בג״ש משם שם דע״ע או דע״ז שטשמשי המת אסירים לעולם ולפיכך קבר בנין אסור לעולם וקבר שאינו של בנין ילפינן מהקישא דקבר בני העם שקרקע אינה נאסרת בהנאה כלומר שאינה נאסרת לעולם כדין כל משמשי־מת. ואולם כל זמן שהמת בתוכו נם קבר שאינו של בנין אשור היינו כל מה שצריך למת דכי־ז הרי הוא קנינו ואסור. ותפוסת־המת אסור גם לאחר הפנוי משוס דדם המת ומוהלו נבלע בו והוי כאלו המת בתוכו. ונראה שגם דעת הרשב״ם הוא בט״ש, ח״ל בב״ב ק״א: ד״ה מת מושכב אם רוצה לעשות שם טהרות מפנהו למת משום דלא קנה מקומו כ״ז דלא הוי נ׳ ובו׳ אבל אם הוי הרוג שמצאוהו מגייר לא קנה מקומו כלל אפילו לתפוסה דא׳יל שם נד,רנ ונפל וב׳ הרי הדברים מפורשים שמטעס קנה מקומו נגעו בי. ומה שכתב הי־שב׳ים שם "דחופר ג׳ אצבעות בקרקע בתולה ונוטל הכל דחשיבי כרקב של מת", אין כוונתו כמו שחשב הרה״ג ראא״ק ז״ל דמטעם טימאת רקב נגעו בה אלא כמ״ש דהמקום שבו המוהל יורד הוי כאלו המת בתוכו ואסור אעפ״י שהוא קרקע עולם. ובפירוש כתב כן ר״ג בפירושו שם ד״ה תפוסתו: אותו הקרקע שסביבו שהליחה והמוהל של מת שם כל אותה הקרקע נוטל עמו דכמת עצמו דמי עב״ל1) וכן מוכח מירושלמי פ״ה דב״ב ה״א דאמר שם אסר רב חסדא ז״א מת מצוד. מותר לפנותו דתנינן נוטלו ואת תפוסתו [פירוש דהדין של מ״מ קנה מקומו הוא רק לענין חיוב נטילת התפוסה אבל לא לעדן איסור הפנוי] א״ר זעירא לא מיסתברא דלא ם״מ אסור לפנותו. שאם אומר את מותי־ לפנותו אילו הואיל ומאבדין כל השדה [פירוש ע״י חפירת ג׳ אצבעות] לא כש״ב שמותר לפנותו [פירוש אם נאמר דמותר לפנות מ״ם־ א״ב מוכח דלא קנה מקומו אמאי לא יהא מותי לפניתי בלא חפירת נ׳ אצבעות. וס״ל לר״ז דאין סברא לחלק בין ג האצבעות לשאר הקיקע ואם לא קנה מקומו משום תקבר שלא ברשות בעלים לא יקנה גם נ האצבעות] ממה דפשיטה ל־ לתנא מת מצוד. אסור לפנותו לפום בן צריך מתניתא אני אומר שלא בישית נקבר [כן צריך להגיה. הפיסקא אמר ר ח אתייא כמ״ד יכו׳ היא כפל דברים וכפה״נ נשתרבבה מפ״ט דנזיר. והלשון אני אומר בשבילי רשות נקבר הוא משובש וצ״ל שלא בישות כסו בפ״ט מיד הדל ונשתרבב כפה״ג מ־פיסקא דלקמי׳ המתחיל בשבילי הרשות משתיעקר *) אח״כ מצאתי שגם בתס״י במ״ב דפ״ב דאהלות כתב בזה־׳ל:... במעט העפר התחוח שתחתיו מפני מוהלו המעורב בד עכ*ל. עכ״ם זבה המת