Jeschurun · 1925-09-01 · Heft 9-10 (September 1925) · p. Seite 86

פנוי עצמות מתים $6 0ד דס״ד דנם׳ דרמא בי, מת שלא ע״מ להפנותו וזה הוי כצר ואזמני׳ אפילו בלא הוסיף ומשני בפניי׳ כלומר שנתן את המת ע״מ לפנותו וזה הוי כצר ולא אזמני׳ אלא אם כן הוסיף בו דימוס. והנה הרמב״ן הולך לשיטתו דד,זמנה בדבור גרידא ג" כ מהני לאביי ולהכי בנתן ע״מ שלא 1 להפנותו הוי כצר ואזמני׳ דנתינת המת שלעמ׳־׳ל הוי הזמנה מעליא. ואולם התוס׳ ושאר I הראשונים דסברי דהזמנה גרידא לא מהני לאביי ובעינן הזמנה שע״י מעשה א״כ קשה הקושיא! הנ״ל. ואולי יש לומר דגם התום׳ יודו בזה לרמב״ן דבנתן המת לתוכו שלא ע״מ לפנותו הוי | כצר ואזמני׳ דנתינת המת הוי הזמנה שע״י מעשה וכן משמע מדברי הר״ן בחידושיו לסנהדרין ן שם. ואולם הנמר׳ י כתב שם בפירוש דנתינת המת אפילו בנתנו שלא ע״ם לפנותו ג״כ מותר י דגם זה הוי כצר ולא אזמני' ובע״ב דההזמנה שע״י נתינת המת הוי כדבור גרידא ולא מהני :r אליבא דהנך ראשונים דסברי דגם לאביי בעי הזמנה שע״י מעשה; וקשה כנ״ל. וצ״ל דכ״ז |■ שהמת בתוכו אסור בכל אופן מטעם קנין המת וכמש״ל1) ובאמת מצינו גם בע״ז דכ״ז שהע״ז בתוכו אסור אפילו במחובר עיין ע״ז מ״ז: בתד״ה ה״ג ובר״ן ובריטב״א שם וגם בתפילין כתב I הנמו״י בסנהדרין דכ״ז שהתפילין בכיס אסור אף בצר ולא אזמני׳. והנה בתפילין הטעם משום j קדושת התפילין ובמת הטעם משום קנינו של מת שהוא בתוכו וכמ״ש. j ובזה יש לבאר דברי הגמ׳ שם דפריך מהא דתניא הטיל בו נפל אסור בהנאה המיל f אין וכו׳ דדה לא המיל ולאפוקי מדרשב״ג דאמר אין לנפלים תפיסת הקבר ועיין ברש״י שפירש ׳3 דאתי לאשמועינן דנפל תופס קברו לאוסרו אף לאחר שפינהו ודברי רש״י אלה קשים מאד, 1' דהאי הטיל בו נפל במאי איירי אי כשלא הזמינו אמאי יהי׳ אסור בשפיכה; ובי עדיף נפל לרבנן;• ממת דעלמא שאינו אוסר קברו לאחר שפינוהו בשלא הזמינו ואי מיידי כשהזמינו ובמ״ש f הטהרש״ל שם א״כ למה לי הטיל, הא הזמנה לחוד אוסר לאביי ול״ל למיתני הטיל, ואי לאפוקי \ מרשב״ג ליתני הזמין לנפל. וראיתי בס׳ ס״ט שעמד בקושיא זו ומתו״ז יצא להוכיח דבנפל אין; מצות קבורה ולהכי גם לאביי לא מהני בי׳ הזמנה כיון דלא רמיא עלי׳ מצוה לקוברו ובזה השיג על דברי המגדא פי׳ תקכ״ו ס״ק כ׳ שכתב דיש מצות קבורה בנפלים. ולענ״ד בל דבריו :[ מופרכים במחכ״ת, דהלא אין איסור ההזמנה תלוי בלל במצות קבורה דהא גם עכו״ם שאין ן מצוה בקבורתם תכריכיו אסורים במבואר ביו״ד סי׳ שמ״ט. גם מלשון הגט' ה״ה דאע״ג דלא!! הטיל וכו׳ יוצא מפורש דגם הזמנה לחוד אוסרת בנפל. ועוד דלפי דבריו ל״ל לגט׳ למימר f לאפוקי מרשב״ג דאין לנפלים ת״ה, לימא בפשיטות דלהכי נקט הטיל משוס דשאני נפל דאין הזמנה אוסרת בו. ולפימ״ש לעיל יש ליישב קושיא זו דהנה ברור דמה דקאמר ר״ש הנפלים אינם קונים את הקבר היינו שאינו נאסר עולמית כקבר דעלמא, אבל כ״ז שהנפל בתוכו גם £ ר״ש מודה שהקבר אסור אלא שלאחר שפינהו מותר משום שאין הנפל תופס את הקבר לאוסרו עולמית. ולפי״ז מעשב דלא תנא בברייתא אם הזמינו לנפל וכו׳ דהרי לאביי דס״ל דהזמנה מהני נקנה ע״י ההזמנה הקבר לנפל וכמש״ל וחשוב כאלו נקבר הנפל בתוכו ואסור גם לרשב״ג, דגם רשב״ג יודה דהאיסור הבא מצד מת קנה מקומו שייך ג״כ גבי נפל ולפיכך צריך למיתני הטיל בו וכו׳ ואדדכ פינהו כמ״ש רש״י דאז מותר לרשב״ג ובאה הברייתא לאפוקי מרשב״ג ודר׳ ק היטב2). ועפ״י הנ״ל יש להסביר דברי התום׳ בד״ה מותר המת שכתבו תימא אי בגבו מעות טווי לאריג מי איכא למ״ד ואי בגבו בגדים היאך יעשה דימום וכו׳ וי״ל דפרסוהו שאני ע״ש. ודברי התום׳ סתומים מאד כמבואר למעיין ואולם הדברים מתחוורים עפ״י הנ״ל ובהקדם מה שכתב הר׳ץ בחידושיו על קושית הגט׳ מהא דתניא מותר המתים למתים מותר המת ליורשים דממותר המתים למתים לא הוי תעבתא דרבא דלאו משום הזמנה הוא אלא מתורת צדקח שהממון שנגבה לצורך מתים אין ראוי לשנותו לדבר אחר אבל במותר המת ליורשי׳ הוא משום הזמנה משום שכבר עשו צורך המת. ואין טעם באיסור מותר זה אלא מפעם איסור הזמנה f1 אח״ב מצאתי שכ״כ הרמ״ה שם דכ״ז שהמת בתוכו אסור אף בלא אזמני׳ וכמש״ב. *) אה״כ מצאתי שגם הגאון ערוך לנר לסנהדרין עמד בקושיא הג״ל וגם הוא ו״ל תירץ. במ״ש אלא שקיצר בלשונו לרוחב דעתו הגדולה וצריך להסביר דבריו במ״ש בפנים. .