Jeschurun · 1925-09-01 · Heft 9-10 (September 1925) · p. Seite 89

פנוי עצמות מתיס 89 פט בשעת פנוי המת נם מפעם זה, אלא שלפי הרמנ״ם יש בתפוסה נם משום טומאת עפר קניות לת״ק שבמשנה ב׳ פ״ב דאהלות וכנ׳יל. ומעתה יש לומר דהשאלה א* נטילת התבוסה היא' מצד איסור הנאה או מצד טומאה במחלוקת התנאים שנויה. דהנה בתוספתא פט״ז דאהלות סובר ת״ק דנקכר שלא ברשות אין לו רקב ורשב״נ סובר דנם נקבי שלא ברשות יש לו רקב. והרמב״ם בפ״ט ה״ה מטו׳יט פסק כרשב׳־נ ועיין מה שנתב שם הנ״ם. ולפי הנ״ל י״ל דת״ק סובר דטעם התבוסה הוא משום איסור הנאה ולהב* בנקבי שלא ברשות אין לו תפוסה. דשלא ברשות לא קנה כלל מקיפו ולא נאסר המקום בהנאה ואינו צריך לפנותו. ורשב״ג סובר דטעם התפיסה הוא משים טומאת עפר קב־ות בת״ק דמשנה ב' פ׳יב דאהלות ולפיכך חייב ליטול נם בנקבי שלא בישות דבטימאה לא שייך לחלק בין נקבי ברשית או שלא ברשות1) והרסב״ם לשיטתו דפסיק כת״ק לענין עפר קברות פשיק נמי כרשב״ג לעדן תפוסה. ומסולקת קושית הב״מ על הרמב״ם דפסק כיחידאה שהרי סתמא דמשנה ב• דפ״ב דאהיות מכייעתו ודדק. ארא •שלשיטת הד״ש שאין בתפוסה טומאת ע״ק קשה מאי טעמא דרשב״ג שנקבר שלא בישות יש לו תפוסה. ואין לומר דשיבר כר״י ור׳ יהושע דתפוסה טמאה מצד איסור הנאה וכנ״ל, ז״א דד,א בנקיר ימלא בישות לא קנה כלל פקימו ולא נאסר בהנאה ולא שייך למנזי טומאה גביה. ויוחק לומר דרשב״ג סובר דאף מי שנקבר שלא ברשות קנה תפוסתו. וצ״ע. לב) והנה בין לטעם הרמב״ס ובין לטעם הר״ש מחויב ליטול את התפוסה גס במת שנקבר ע״מ לפנותו, ימצי טומאת עפר קביות ודאי אין לחלק בכך. ומצד איסור־ הנאה הרי כל זמן שהמת בתוכו אסר־ הקבר אפילו בקרקע עולם ובמש״ל והתפוסה במת בתוכו דמי. ובור. אנהיר לן להבין דברי הירוש׳ בפ׳יט דנזיר ה׳ינ2): רבי יצחק 1) ולכאורה הי, אפשר לבאר טעם מחלקותם של הת״ק ורשב״ג אי יש לנפלים תפוסת דפליגי ג" ב בהנ״ל! דדת״ק דטעם החשופה הוא מצד איסור הבאה גם לגפיים יש תפוסה. ורשב״ג דסובר דטעם התפוסה הוא משום רקב וביון דלבפלים אין רקב לא גזרו על עפר טומאתו. אלא שלפי״ז יקשה מהא רבעי בירושלמי פ״ז דנזיר ה״ב אי יש רקב לנפלים אמאי לא פשיט מהך ויש להאריך בזה. 2) מפרשי הירושלמי הנ״ל נדחקו הרבה בפירושו ועיין מ״ש היח״ג ראא׳יק ז״ל באות ד מתשוב׳ הנ״ל לחלק בין מי שקברוהו ע״מ לפנותו ושבחוהו לפנותו דאז יש לו תפוסה אבל מי שנקבר ע״מ לפנותו ופנוהו אח״ב אין לו תפוסה ובזה פירש דברי תירוש׳ הג״ל. ואולם חילוע זה מלבד דוחקו אין לשון תירוש' סובלתו כמבואר למעיין. וכאן עלי להעיר שמ״ש הרה״ג הנ׳״ל שם שגם הר״ש לא גרס במשנתנו רבי שמעון אומר שהדי הוצרך להביא ראי׳ לדבריו שאין עפר התבוסה טמא מן המשנה הקודמת ולא הביא משנה מפורשת בפ״ב דאהלות מ׳־׳ב' דר״ש מטהר עפר־ קברות! ובע״ב שגם הר״ש לא גיס ר״ש וכמו שהגיה בס, מלאכת שלמה בשם הר״י יעו״ש. דברים הללו תמוהים מאד! דהלא הר״ש מפרש עפר קברות מטעם רקב ולא משוס תפוסה כהרמב״ם וכמו שהבאתי בפגים בארוכה ו^פי שיטתו לא הי, יכול להביא מעם,־ קברות לענין תפוסה! דאפשר דבתפוסה סובר כר״י ור׳ יהושע שהיא ממאה מטעם איסור הגאה ולפיכך הוצרך להביא ראי׳ ממשנת דאוכל בדמעו ושם סיירי ג״ב בתפוסת בסו שפירש הר״ש. ובאמת הרםב*ם גורם במשנתנו רבי שמעון ובר.