Jeschurun · 1925-09-01 · Heft 9-10 (September 1925) · p. Seite 92

92 פנוי?צפות פתים צב את הביר ועשה חלל חדש, דעכ׳יפ הי׳ להנם' לאוקמי מזכי ולא בא״קימתא דחיקא של קבי כנין. וגחפשי בספרים מצאתי בס׳ כנין שלשה1)?1סנהדרין שהקשה ג״כ קושיא הנ״ל ותירץ דע״ב הקיש; הכתוב נס לענין חסידה כקרקע דאל״ב הקישא למאי אתא והיינו דסקשינן קבר דהיא ע״י מעשה אפייה לא מיתסי וכוי ועסי"? מיושב מדוע לא יליף דמהובר לא מיהס־ מג״ש דשם דשם עכ״ל ולסענ״ד דחוק מאד דאיך שייך להקיש לע״ז והא כע״ז נופיי מיתסר בחפי. וע״ב דד,היקש בא ללמד שמחובר אינו נאסר כגון שמצא כור ומערה מתולדה אבל בחפירה איה׳־נ דסתסר ע״י מעשה במו כע״ז. ומה־ שהקשה דאמאי לא יליף דמהובר לא מיתסר מנז״ש רשם שם עיין בחת״ס הני׳ל שתקשה כן ותירץ דשמואל סיבר כאביי יעו״ש ברבריו. לד) ומכל התירוצים שנאמרו בזה רואה אני את דברי■ של הגאון מהרי״א מקאוונא זצ״ל כספיו כאד יצחק פי' כ״ט8) שכתב לתרץ עפימ״ש הרמב״ן בחירו׳ לע״ז דאילן שנטעו מתחלה לע״ז דאסיי היינו דווקא בשל נכרי, אכל של ישראל ביון שאינו אסור אלא עד שתיעב־ והעבודה היא כשהוא כבר מחובר שוב אינו נאסר. ולפי״ז גם בחפר בה בורות שיחי; ומערות הוא רק בשל נירי שנאם־ מיד ע״י החפירה אבל בשל ישיאל אינו נאסר רבעי עד שתיעבד והעבודה היא בק״ע. וממילא מיושבת הקושיא הני׳ל דהא קבר הוא במשמשים שאינו נאסר עד שתיעבד וכדאיתא בסנהדיין מי ז שאינו נאסר עד שיקברו מת שם וכשקוביים את המת הרי הוא קרקע עולם ואינו נאסר. ורנה הגאון ביי ז׳יל הקשה לרביי עצמו דלהטור ושאר פוסקים שמצריכים בחפר בורות השתהוי׳ הקישיא במקומה עומדת דהא נם כע״ז בעינן מעשה ובב״ז נאסר הקרקע בחפר בה בשו׳יט ובספר ד״מ הנ״ל יצא לחלוק על הג׳ ב״י וכתב דררמב״ן כתב דבריו רק גבי אילן אבל לא בהפר בשו״ט והאריך שם בדברים דחוקים מאד. והנה לפי דעת הגי ב״י ז״ל יוצא דחפר בשי״ם הוא רק בע״ז אבל לא במשמשי ע״ז, דהרי במשטשי ע״ז בעי נ״ב מעשה ובשעה שעושה מעשה הוא בבר ק׳־ע וכבר כתבתי לעיל שגם הגי ח״ס ז״ל עמד כדעה זו ותמהתי ע״ז מדברי הר״ן והריטבי׳א שכתבו דנם במשמשי ע״ז נאסר בקרקע עולם עי׳י מעשה. *) נדפס בשנת תקמ״ד בעיר אופיבאך. מחברו הוא הרב ר׳ נתן מאז ר/,מ ודיש דייגא דק״ק פ״ם דמיין והסכימו על ספרו זה הגאון ההפלאה ז״ל והגאון הגדול המפורסם מהר״ר אהרן שלאס אבד״ק אופיבאך והמדינה. זה האחרון כותב בהסכמתו . . . המופלא שבדיינים וראש ישיבה בכרך המפוארה הממולא בתורה ק״ק פ״ם דמיין המעמידה שמעולם מהם תצא תורה... והמחבר בעצמו שכפה״ג הי׳ גאון מובהק כותב בהקדמת ספרו תודה לד, ברוב שמחה והתלהבות על ש״זכה להתמנות גדולה כזו בקהל גדול ה״י כרכא דכולא בי, מינייהו מלכי ואיפיכי מופלגי תורה ובו,". ומענין ג" כ מ״ש המחבר בשם הגאון המקובל איש אלקיס מהר״ר הירץ מריווש ז״ל שכתב בהקדמתו לפי׳ התפלה שלו ,/שעשה פי׳ התפלה אודות שהי׳ זוכה להיות ש״ץ בק״ק פ*פ המפואיה". הלב ירעד למקרא הנ״ל ומה יענו בגי אשכנז של תרבו! אשרי פ״פ שזכתה להיות אכסניה של חורה גם בזה״ז ומשתדלת בהחזרת עטרת גדולתה ורוממותה ליושנה• 2) ספר זה אינו תחת ידי ואני מביא דברי׳ עפ״י מפר דברי מלכיאל יו״ד סי׳ ס״ז.