Jeschurun · 1925-09-01 · Heft 9-10 (September 1925) · p. Seite 93

JS פנוי עצמות מתים 98 ועוד קשה לי על דברי ה;׳ ב״י דלפי דבריו יוצא דהא דקבר מותר בק״ע הוא רק לרבא דסובר הזמנה לאי מילתא ואינו:אשר אלא בעבודה. ואולם לאביי דרזמנה מילתא היא נם קבר נאסר מיד וא׳יב לילף בהיקשא מע׳ז דנאסר בחפר בה בושדט אף בקרקע עולם וקשה לשמואל דלא אסר קבר בקרקע עולם. ודוחק לופר דשמואל סובר כרבא דהזמנה ל״מ1) ועוד דהלא כבר כתבתי לעיל שהג׳ חת׳, ס ד ל הוכיח דשמואל סובר כאביי וכנ׳יל. גם מהריטב״א שאביא להלן מונח דלא ס״ל להלק נבי ק״ע בין ע״ז של עכו״ם או של ישראל דהרי הוא מפרש בע״ז נ׳א: קרא דבל המקומות בחפר בה בורות וכמ״ש להלן ובכ״ז אמר שם הגט׳ בדף נ״ב. מבאן אמרו ע"? של עכו״ם אינה אסורה אלא עד שת־עבד אליבא דרי״ש וא״ב גם ע"? של ישראל אליבא דר״ע ג״כ הדין בן ומוכח שלא כנ״ל. לה) ובישוב קושיא הנ״ל רוצה אני להקדים מ״ש בספר דוד רביעי להנאון מהרמ״ש גלאזנער ז״ל במם׳ חולין דף מ׳: שהרבה להקשות על הנמי דע״ז נ״א: דמוקי־ לקרא דאבד תאבדון את כל המקומות באם אינו ענין למקומות דלא מיתסרי דכתיב אלקיהם על ההרים ולא ההרים אלקיהם תנהו עניץ לכלים והקשה הנ״ל דהא אפשר לאוקטי נם במקומות וכגון שחפר בה בשו״מ ועור הקשה דלראב״א בע״ז נ״ד. אם ניסך לה יין בין קרני׳ נאסרה הבהמה אף שאינה שלו יא״ב גם בקרקע אם ניסך שם נאסרה הקרקע דחד דינא איתא לקרקע ולבע״ח, וא״כ לא משכחת לה בלל דין דמקומוח לא נאסרו בע״ז, דהרי מסתמא כל העובד את ההר מקריב ומנסך עלי׳ יעו״ש שהאריך בזה. והנה מה דפשיטא לו דאם ניסך על ההר נאסר ההר כמו בחפר בה בושו״ם נעלם טמנו מ״ש הריטב״א שם בשם הרשב״א דרק בחפר בה בשו״ט או באילן שגדעו ופסלו נאסר אבל בחקק באילן או בקרקע לנסך שם יין לא מיתסר יעו״ש. וטעם סברתו יבואר אי״ה להלן. ואולם קושיתו הא׳ במקומה עומדת וכבר הקדימו בזה הריטב״א בחידושי׳ לע״ז ותירץ וז״ל: דא״כ ההרים עצמם למה הותרו אלא ודאי כשאמרה תורה ולא ההרים אלקיהם העידה לנו שלא עשו בהם מעשה ועוד כשתמצא לומר שעשו בהן מעשה א״כ היינו כלים ואנן הכי אמרינן אא״ע למקומות ממש שלא עשו בהם מעשה שהרי כבר נאמר ולא ההרים וכו׳ תנהו ענין לכלים או למקומות מחוברין שידענו בפירוש שעשו בהן מעשה עכ״ל. ובענ״ד לא זכיתי להבין דברי׳ הקדושים דא״ב מאי פריך שם הגט׳ בדף נ״ב ע׳יא על הא דיליף בע״ז של נכרים אינה אסורה אלא עד שתיעבד והא בכלים אוקימנא לה וכו׳ ולפי הריטב״א ז״ל הא מיירי קרא נם בקרקע וכגון שחפר בה בשו״ט. עוד קשה לי בדברי הנמי שם דמוקי קרא דאבד האבדון את כל המקומות בבלים שנשתמשו בהם לעכו״ס והלא זהו נגד לשון הכתוב שאמר בפירוש את בל המקומות ואף שהגט׳ בעצמה פריך הא מקומות ברדב ומתרץ באם אינו ענין למקומות ובו׳ ט״ט קשה דזה נגד לשון הכתוב. י) עיין מם׳ סוכה 0׳. ובמלחמות שס דשמואל ס״ל דהזמנה לאו מילתא יעיין - בחת׳יס של״ה.