Jeschurun · 1925-09-01 · Heft 9-10 (September 1925) · p. Seite 95

צד. פנוי עצמות מתים 95 האדם יכול להזמין בעקימת שפחי, קרקע עולם לשם ע״ז. אבל טי שחפר בור ועשאו ע-׳ז היי הוא עשה לע״ז בידי׳ ממש והוי באילן שנטעו לע״ז. ואולם זהו דווקא החלל שעשה בידים משא״ב רסני הבור שלא עשה בידים שהרי הם ק״ע. והא דכתב הריטב״א ז׳ל שם דבחפר בה בור נאסרו גם הדפנות יעו״ש שהוכיח זה. נראה דהיפנות אסורים מטעם משמשי ע״ז, דהרי אי אפשר לחלל בלא דפנות ואם החלל הוא ע״ז הרי נעשים הדפנות משמשים לו ואסורים מטעם משמשי ע״ז. ואין להקשות הא הדפנות הם ק־קע עולם ולא נאסרו שהרי הוא לא עשה בהם מעשה בידים וכמש״ל, זה אינו, דכ״מ שכתבתי הוא רק לענין ע״ז עצמה, היינו שבאם עשה את הדפנות עצמם ע״ז על זה נאמר שלא חידש כלום במעשיו שהרי הדפנות היו כן לעולם. משא״ב בחפר בור ועשה את החלל ע״ז א״כ רק ע״י החפירה נעשו הדפנות משמשים לע״ז דבלא חפירתו לא הי׳ כאן חלל ולא היו הדפנות דפנות. ונמצא שהוא עשה את הדפנות דפנות ע׳יי שעשה חלל של ע״ז ובעשיתו נעשו משמשי ע״ז, דבתחלה הי קרקע סתם ולא דפנות ועכשיו מכיון שעשה חלל ע״ז נעשו הם דפנות לבור וממילא נעשו משמשים לע״ז שהוא חלל הבור וא׳יב עשה הוא בידים משמשים לע״ז ורוק כי עמוק הוא. ומעכשיו מובן מה שמצריכים הטור ושאר הראשונים בחפר בה בור שיחין ומערות שישתחוה אח״ב, דהנה לפי דעת הריטב״א משמשי ע״ז אינם אסורים אלא עד שתיעבד הע״ז עצמה ולהכי בעי שיעבוד את החלל שהוא הע״ז כדי שיאסייו הדפנות מטעם משמשי ע״ז ודו״ק. ובזה אנו מכינים מ״ש הריטב״א בשם הרשבי׳א דרק בחפר בורות או גדעו ופסלו לאילן נאסרה הקרקע אבל לא בחקק וניסך וכמש״ל — דהא בקרקע לא נאסר כלל משום מעשה כמו בבע״ח ואינה שלו, והא דנאשר הוא רק בשביל שעשה הע״ז עצמה בידי׳ ממש או שעשה משמשי ע״ז בידי׳ וכמש"ל1). ומיושב מ״ש הנם׳ הנ״ל דאם אינו ענין למקומות תנהו עני{ לכלים וכוי. ולפי הנ״ל לא רצתה הגט׳ להוציא קרא מפשוטו, אלא שהגט׳ הוכיחה דע״כ קרא מיירי בחפר בה בורות שיחין ומערות דאם לא חפר לא נאסר כלל דכתיב אלקיהם על ההרים ולא ההרים אלקיהם, ובהפר בה נאסר. רק החלל משום ע״ז והדפנות נאסרו מטעם משמשים ואי כ תנהו ענין לכלים שנשתמשו — כלומר דמקומות הכתובים בקרא הם כלים שנשתמשו והיינו דפנות הבורות. ולפענ״ד לזה כוון גם הריטב״א שהבאתי לעיל ומיושבים בעז״ה בל הקושיות שהקשתי עלי׳ דו״ק ותשבח בעז״ה. ולפי הנ״ל מיושבת גם הקושיא דאמאי לא נאם־ קבר של קרקע ע״י חפירה. דרק בע״ז שע״י חפירתו נעשה החלל ע״ז והדפנות נעשו ממילא משמשים לע״ז ע״י מעשיו נאס־ו. משא״ב בקבר שבחפירה לא נאסי עור לרבא דהזל״ט ואינו נאסר *) ועיין ברמכ״ן לע״ז מ״ה: שכתב דבאיל; שתחתיו ע״ז לא משכחת דמיתסר אלא כשהיתה שם ע״ז ונטעו עליו לצל או שנדעו ופסלו עלי׳ א״נ תוספתא לשמואל א״נ קודם השרשה ע״ב ועיין מה שכתב עוד באותו דבור בשם י״א דנטעו מתחלה לכך ואח״כ עבדו מיתסר בע״ו דעד שתעבד (כונתו בע״ז של ישראל) דאהניא לי׳ תפיסת ידי אדם ואיני מוצא בזה טעם עב״ל. ויש לחלק בין אילן ובין חופר בור דנטיעת אילן לא הוי עשי׳ כמו חפירת בור.