Jeschurun · 1925-09-01 · Heft 9-10 (September 1925) · p. Seite 96

96 פנוי עצמות פתים צו אלא ע״י עבודה היינו נתינת הפת ואז הרי הוא כבר קרקע עולם. ולא דמי לדפנות הבור האסורים מטעם משמש־ ע׳יז ונם במשמשי ע״ז בעי עבודה דהחם היי בהפידתו את הבור עשה את הדפנות דפנות ונס עשה בס עבודה, דהרי מיד •שנעשו משמש־ם התחילו בשמוש זה, דהרי שמושם הוא להעמיד את החלל וא״ב עשיתם ושמושם באים כאחת ובשעת מעשה הדפנות הדי עשה בהם גם השמוש לע״ז ולק אסור. משא״ב בקבר דהשמוש מתחיל בנתינת המת לתוכו ואז הרי הוא כבר קרקע עולם ולא נאסר עוד ודו״ק היטב. ואפילו לאבי' דאוסר בקבר בהזמנה בעלמא (וא״כ לכאורה הי׳ לאסור הקבי ע״י החפירה וכמש" ל) מ״מ אינו אוסר בחפירת קרקע עולם ולא מיבעי הדפנות תדאי לא נאסרו, דהדפנות של הקבר הם משמשי משמשים (דבע״ז כתבתי לעיל דהדפנות הס משמשים משום דהחלל הוא ע׳יז משא״כ בקבר דנהי שהוא עשה החלל והחלל הוא משמש למת אבל הדפנות הנה אם באנו לדון עליהם בתור מקום הקבר הדי הוא לא עשה אותם דהם ק״ע ומד, שעשאם דפנות לחלל הקבר עשי׳ זו לא הוי יותר ממשמשי משמשים ודו״ק) ומשמשי־־משמשים אפשר שאינם נאסרים1) אלא אפילו החלל עצמו ג״ב לא נאסר דהזמנה לאביי לא עדיפא מהזמנה שיש עטה מעשה לרבא ובבר הוכחנו שבקרקע אינו אוסר מעשה מצד עצמו ולא מצינו אלא שעשית הע״ז אוסרת בקרקע אבל לא מעשה שנעשה בקרקע ודו״ק. ואין להקשות דלילף מע״ז דהיכי שעשה אח הקבר בידים אסור גם בקרקע עולם כמו בע״ז, ז״א רגבי ע״ז אנו אומרים שבחפירה הבור הוא עושה את החלל ע״ז ועשית הע״ז הוא מעשה ידיו. אבל בקבר חפירת הקבר אינה עשית האיסור אלא הזמנה לאיסור ונהי דיליף אביי דהזמנה אוסרת גס בלא עבודה של שמוש לא יליף רק דהזמנה לשמוש הוי כשמוש עצמו ולמשל באורג בגד או בעושה קבר של בנין אמיינן דהוי כאלו נתן המת בתוכו אבל בחופר קרקע לא מהגי הזמנה דהרי אם מצא בור חפור ונתן מת בתוכו שלא ע״מ לפנותו לא נאסר שהוא קרקע עולם וא״ב גם בחופר החפירה היא הזמנה לדבר שאינו אסור ודו״ק. ועוד נ״ל לחלק בין קבר ובין חפר בור לע״ז, דנבי ע״ז כל חפירה וחפירה שהוא עושה הוי עשית ע״ז דהרי אם חפר מקצת הבור ועשאו ע״ז ג״ב אסור ולכן נם כשחופר הרבה הרי הוא באלו הולך ומגדיל מדת העי־ז ובל מה שנחפר מתחלה ועד סוף הוא ע״ז של מעשה ידיו. משא״ב בקבר אם חפר בור קטן אינו אסור כלל דלא הוי קבר ראוי למת ואימתי הוא נאסר כשהשלים שיעור חפירה הראוי למת (ונם כשהשלים לא נאסר אם לא עשאו לשם מת. וכשנתכון לשם מת אפילו לא נתכון אלא בחפירה האחיונה אסור לאביי אפילו להנך ראשונים דלא אסר אביי אלא בהזמנה ע״י מעשה) וא״ב לא שייך לומר דחפירת הבור הוי כעשיית האסור ולא הוי אלא מעשה בעלמא ובמעשה אינו יכול לאסור קרקע עולם וכמש׳ ל בשם הרשב״א דאם חקק וניסך על ההר לא אסר את הדר ודו״ק. *) עיין בחת״ס סי, של״ה לענין משמשי משמשים בע״ז ובקבר. בדפוס צבי הירש אימצקאווסקי, ברלין