Jeschurun · 1925-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1925) · p. Seite 64

64 פנוי עצמות מתים סד אחרים על שלא רצה להקבר במצרים1). וגם על הראיה מיעקב יש להעיר דנם עצמות שאר השבטים העלו ב״י ממצרים כמבואר במכילתא בייש פ' בשלה ובירושלמי סוטה פ״א שכל שבט ושבט העלה עצמית ראש שבטו עמו. ולפי״ז אם הי׳ יעקב נקבר במצרים לא הי׳ נקבר אצל בניו אלא אצל בני בניו ולפי דרכו של •האייא הנ״ל יהיה צריך להוכיח דלהקבר אצל בני־בנים ואפילו אלה שימותו אח״ב [דהלא ב״ב של יעקב לא מתו עוד בשעת מיתתו של יעקב] הוי כמד להקבר אצל אבות,,. ואולם האמת כי נם הגאון הנ״ל לא כתב את הנ״ל אלא בתוך סמך בעלמא, כי אי אפשר להוציא דינים על יסוד קושיות דרושיות כאלו שאפשר ליישבן בלא״ה בכמי גווני. ועיין במהרש״א בח׳יא שם שכתב באמת ליישב על ר׳ הנינא שאמר מאמרו על יוסף ולא על יעקב משום שגיעקב יש לומר שרצה להקבר בקבורת אבותיו וכמ״ש וקברתני בקבורתם. ט?) היוצא מכל הנ׳יל דמלשון הנם׳ והירוש׳ והראשונים אין להוכיה באמת דמותר לפנית בכדי לקוברו אצל שאר קרובים. הן אמנם דגם לקוברו אצל אבותיו אין ההיתר במר, שהרי כבר העיר בם׳ אמרי אש הנ״ל דרק "בימיהם שהי׳ להם בי״ק מיוהד לכל משפחה ושלו ושל אבותי׳ לעולם היי ביחד, משא״כ עתה שיש קברות סתם לא מיקרי מיוהד לשלו ולשל אבותיו ואחרי כי הקפידו ואמרו בפירוש דאין מפנין רק מפני המוזכרין שם בס׳ שס״ג אין לנו אלא כעין המוזכרים דהיינו ביה״ק המיוהד למשפחתו לאו כעת כשמו כן הוא בפי הבריות בית עלמין" עכ״ל הא״ש. וראיתי כתשו׳ מהר״ם שי׳יק סי׳ שנ״ה שכתב ע״ז: ובנוף הפלוגתא (בין החת״ס ז״ל שהתיר לפנות בכדי לקוברו אצל בני משפחתו אף שאין להם בי״ק מיוחד וגם התיר לפנותו למקום שנתן כסף עבורו והוי "שלו" (עיין מ״ש לעיל ס״א) ובין הא״ש דבעיק דווקא מקום מיוחד למשפחה) נלע״ד דממקומו הוא מוכרע דבירוש׳ דמו״ק מביאר דבמועד אין מפנין מבית לבית, אבל לפנות לבית שלו מותר וע״ז אמר הירוש׳ שם דלענין מת ג״כ הדין כן וא״ב משמע דלעולם חשוב קבר שלו אפילו אין הביה״ק של המשפחה וכן בשו״ע סי׳ שם״נ דסתם הרמ״א והפוסקים ובזמנם הי׳ כמו בזמננו שלא הי׳ קברות מיוחדות למשפחה ואפ״ה סתמו דלתוך שלו מפנין את המת עכ״ל ובהמשך תשובתו מוכיח פירוש׳ הנ״ל דגם לקבור אצל שאר קרובים מותר לפנות, דמשם מוכח דיליף דמותר לפנות לתוך שלו מהא דמיתר בחה״ט לפנות מדירת אחרים לדירה שלו, וקשה דמה ענין יה לזה, דבשלמא באדם חי יש לו הנאה לדור בבית שלו, אבל המת דאין לו •צום קנין בעולם והכל ליורשיו מה נפ״ם לדידיה בץ קרקע זו לקרקע אחרת. וצ״ל דנתי שאינו שלו מ״מ הוא של יורשיו או של בניו או של אבותיו או של שאר קרוביו הקרוב ק־וב קודם וגם בזה יש לו ניחותא וניחא לי, למת להיות קבור במה שהי׳ שלו בהייו משום דזה נשאר לאחר מיתתו לקרוביו, ומוכח מזה תרתי דלתוך שלו לעולם מותר י) עיין ברמב״ן פ׳ בשלח על הפסוק והעליתס את עצמותי כך אמר יוסף כיון שתעלינו מזה קברו אותי בכ״מ שתרצו. מכילתא דרשב״י.