Jeschurun · 1925-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1925) · p. Seite 67

סו פנוי עצמות מתים 67 ורגיל1). וכפי הנראה נוסדו חבורות שלמות שעסקו בליקוט עצמות המתים מעין חברות גחש״א הנהוגות אצלנו. במס, שמחות פי״ב אנו מוצאים רושם היסתורי חשוב בנידון זה וז״ל: כך היו חבורות עושות בירושלים אלו לבית^האבל ואלו לבית־־המשתה; אלו לשבוע הבן ואלו ללקט עצמות. מתו״ז מוכרח שלא הי, זה מקרה של ארעי אלא חזיון רגיל וקבוע עד שהבורות שלמות הוצרכו לטפל בלקוט העצמות. וכל זה למה? אלא בשביל שהיו נוהגים לקבור את המת שני פעמים. אהד בקרקע ואחד בכוך שבקבר המשפחה. וב״כ היה ענין קבר־־המשפחה חשוב בעיניהם עד שהתירו גם להרוגי בי״ד או למי שמתו בגלות ללקט עצמותיהם אחר שבתעכל בשרם ולקוברם אח״ב בקבר״משפחתם כמבואר בסנהדרין מ״ז ומכות י״א: וזה הוא הפנוי שאלי׳ נתכוין הירושלמי במה שאמר "ולתוך שלו מותר". ולפי״ז אין להיתר פנוי העצמות שום מקום בזמנינו מאחר שכבר במל ענין קברייהמשפחה. ועוד יש להוכיח מכל הנ״ל שהפנוי נעשה רק לאחר עכול הבשר אבל לא קודם לכך וכמו שמבואר מפורש בגט, מכות וסנהדרין הנ״ל. יז) אולם אעפ״י שדחינו ראיותיהם של המהר״ם שיק והא״א דל להתיר את הפנוי גס בימינו מ״מ הדין דין אמת2) שהרי רבנו ההורס דל התיר בפירוש גם בימינו וידוע פתנמם של גאוני הדור על מרן החת״ס דל כי "משה אמת ותורתו אמת" והלכה כמותו בכל דבר הוראה למעשה. גס מסתימת הפוסקים שהביאו דין הפנוי בספריהם משמע שדעתם דל שאין לחלק בכך וגם בימינו מותר לפנות במקום שמוליכים את המת לבית-קברות אבותיהם או שאר בני משפחתם. והרי כבר הבאנו לעיל דעת האו״ז דכל איסור הפנוי הוא רק משום בזיון המת וא״כ מותר בכ״מ שאנו עושץ לכבודו של מת וכמו שהורה זקן הרידב״ז דל בתשובתו הנ״ל דכל מה שנעשה לכבודו של מת או לתועלתו אין בו משום בדון המת. ובאמת הגירסא העתיקה במס׳ שמחות פי״ג היא "אין מפנין את המת וכו׳ ובתוך שלו מותר שכך הוא כבודו. משמע דבמקום שעושים לכבודו מותר. ולפי״ז גם בימינו אף שאין לנו קבר משפחה מ״מ כבוד הוא למת להיות קבור יחד עם שאר קרוביו ובניימשפחתו בבי״ק אחד. והלא רואים אנו עד כמה מקפידים ב״א גס בימינו להיוה קבורים בעיר מולדתם יחד עם שאר קרוביהם3) ועפי״ז יש להתיר גם בנידון דידן את פנוי האם למקום שבו גרים הבנים, לפי שגם זה הוא מכבודו של מת שבניו יבואו להשתטח על קברו, וראה מה שכתב הג׳ כתב סופר דל ביו״ד תשו׳ קע״ח בשם הב״י באו״ח סי׳ תרכ״א שמביא מספרי כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים. מכאן שהמתים צריכים כפרה ותפלת החיים מועילה להם ושמפ״ז נוהגים להשתטח על קברי המתים ולהתפלל בעדם 1) ראוי להעיר גם על מ״ש בנדה כ״ד: תניא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי והייתי מסתכל בעצמות של מתים וכו, יעו״ש. 2) וראיתי בס, ס״ט על מס, אהלות שפירש דברי הגמ, בנזיר ס״ה: דאמד רבא בדקי ופנה בדק ופנה וכו, דדוקא בבדק ומצא ופינה שני קברים מותר לפנות גם את הג, כדי לקוברו אצל קרוביו משא״ב במצא רק אחד יעו״ש ולפ״ז יש ראיה דמותר לפנות גם לקוברו אצל שאר בגי המשפחה דהרי התם אין ידוע אם הם אבותיו. אבל יש לדחות דהתם יכול להיות שעשה קבר משפחה חדש ובלא״ה אין זו ראיה מוכיחה. s) ויש לצרן5 לטעם הנזכר גם מה שכתב בכלבו דענין הקבורה במקום האבות הוא כד שבגי־יהמשפחה יעמדו יחד לעת קץ הימים שיעמדו המתים לתחיה. ומעם זה שייך גם בקבורים בבי״ק אהד אן5 באין קבי־ימשפחה.