Jeschurun · 1925-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1925) · p. Seite 68

68 פנוי עצמות מתים סח יעו״ש. גם הגאון מהר״א פלעקליש כתב להתיר פתיחת הקבר ככדי לראות את המת ולהודיע לבניו שיתאבלו ויאמרו קדיש(עיין שיכת ציון ס״ד) ולסענ״ד יש יסוד גדול להיתר זה במה שהתירו ח1״ל להלין את המת כיי שיבואו קרוביו(תוה״א ל״ג ע״א ושו״ע שנ״ז) ואם בהלנת המת שיש בזה עשה ול״ת התירו, מכש׳יב בפנוי המת שעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן ודאי שמותר לפנות בשביל שיוכלו הבנים להשתסח על קברי אבותיהם. וכן מבריח לשון הגמי בסנהדרין מ״ז. "בי אמר רחמנא לא תלין ובו׳ דומיא דתלוי דאית ביה בזיון אבל הבא כיו; דלית ביה בזיון לא" ועי״ש בפירוש רש״י. אלא שבנידון השאלה שלנו שהכניס רוצים להעביר את עצמית אמס מביה״ק שבעירי־מולדתה לעיר מגורם עכשיו צריך לחקור עוד אם בביה״ק שהיא קבורה שם אינם מונחים אבותיה שלה. ואף שכתבנו שנוח לה שבניה יבואו להשתפח על קברה מ״ם אנו יראים להתיר את הפנוי ממקום שקבורים שם אבותיה שהרי אין לנו לזוז מדביי הש״ס והפוסקים שהזכירו בכ״מ את החשיבות להקבד ולנוח אצל אכותי׳ (ואעפ״י שביארנו לעיל באופן אחר, מ״מ וכי בשביל שאני מדמין נעשה מעשה) וטי יכיל להכריע ברצונו של מת מה נוח ורצוי לו ביותר. ולכאורה הי׳ אפשר להביא ראיה להיתר ממה שאמרו במם׳ שמחות פי ד אביה אומר תקכר אצלי בעלה אומר תקבר אצלי קוברין אותה אצל אביה ואם יש לה בנים קוברי; אותה אצל בניה. [בנוסח שבדפוס הוסיפו והגיהו בחצאי מרובע עפ״י הטור] בך היא הנירסא הנכונה עפ״י דעת הפרישה בסי׳ שס״ו ס״ק די וגירסא זו מובאה ג״ב בם׳ כלבו דף קל״ג ומוכח מזה דנוה לה לאשר, להיות קבורה אצל בניה מאשר אצל אביה. אלא שבתוה״א ובטור שם״ו גורסים: ואם יש לה בנים ואמרה קברוני אצל בני קוברים אותה אצל בניה. ולפי גירסא זו דווקא באמייה מצוד. לשמוע לדבריה אבל בלא אמרה לא. וצ״ע. אחרי. שביררנו את דיני הפנוי להלכה עפ״י הש״ס והראשונים העירני ידידי הרב ר״מ ד״ר הילרעסהימער נ״י כי למעשה עדיין צריך ישוב הדעת אם נכון לפנות את העצמות מביה״ק שבמדינת שלעזיא, דהרי אי אפשר לפנות כל המתים הנמצאים שם ואם נתיר לבנים שיפנו את עצמות אמם יש לחוש שהממשלה הפולנית תכריח אח״ב לפנות את כל המתים שבביה״ק בכדי שתוכל להשתמש בשדה לצרכיה וא״א יהיה אז לעמוד בפרץ ולהוכיח לה את גידל האיסור של פנוי עצמות המתים מכיון שכבר התירו בי״ד את הפינוי. ויפה העיר וכון לדעת גאון וקדוש מרן החת״ס ז״ל בחייו מתשובותיו בסי׳ ל״ז שכתב שם דבמקום חשש כזה אין להתיר את הפנוי והוכיח סנט׳ ביצה וי. דאמר שם האידנא דאיכא חברי חיישינן ורואים אנו שלא התירו לקבור את המת ביו״ט ויהא מוטל כבזיון כדי שלא יבוא מכשול לאחרים שיכופום העכו״ם לחלל את היו״ט לצורך מלאכתם, והבא נמי אם יתירו את הפנוי בפעם אחת יבוא מכשול ברבות־הימים לשאר המתים או לשאר בתי־קברות שבערים אחרות ולבן למעשה הדבר צריך שאלת חכמים ונבוני־דבר.