Jeschurun · 1925-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1925) · p. Seite 69

סט פנוי עצמות מתים 69 ד. יח) וביין התפוסה אם צייך ליטלה בשעת פניי עצמות המתים לא נתפרש לנו בספרי רבותינו הפוסקים. ואע״פ ששנינו משנה מפורשת בפ״ט דנדר ובפט״ן דאהלות המוצא מת בתחלה וכו׳ נוטלו ואת תפוסתו1), ס״מ השמיטו הפוסקים דין זה. האחד שהביאו הוא הרמב״ס ז״ל בספרו בס״ט מהל■ טו״ם ה״א. ומפישי השו״ע לא העירו לטעם השמטת הפוסקים דין התפוסה. גם בספרי האחרונים המצויים תח״י לא מצאתי דבר מלבי בשפר ערך שי ליו״ד ושו״ת מהייא״ז ענזיל. ובן הגאון מהיא״ג בהגהותיו למשניות מם׳ נזיר העיר ע״ז אבל תירוציהם אינם מניחים את הדעת. דמה שכתב בשוי׳ת מהריא״ז ענייל סי׳ ל״ו דמשו״ה השמיטו הפוסקים דין זה לפי שדין זד. נוהג רק בארץ ישראל דרובן ישראל [ירק ביושב או ראשו בין ברכיו תלינן בנכרי משאייב במושבב בדרכו אנו תולין בישראל לפי שרובן ישראל] משא״ב בחו״ל לא שייך דין זה דהרי רובן עברים ואם־יינן בל דפריש מיובא פריש (יבט״ש הרשב״א סי׳ צ״ג הביאו הב״י בסי׳ שע״ב בבד״ה והרט׳יא בהגהותיו סי׳ שע״ד) דאפילו במושבב כדרכו נ״ב אפשר למיתלי בעבו״ם [רק ביושב או ראשו בין כרעיו ליבא לספוקי בלל בישראל אבל מושכב כדרכו אפשר בישראל ובעבדם ואזלינן בתר רובא] סברא זו מספיקה רק לבאר מה שהשמיטו הפוסקים דין המשנה במצא מת בדרך. אבל עדיין תמוד, למד, לא הביאו דין התפוסה אצל דיני פנוי העצמות, דהתם מיידי במפנה מבית הקברות ישם אין לספוקי כלל בעבו״ם. יט) והנה הראשון שפתח שערי הדרישה בזה לד,לבה ולמעשה2) היה הרה״ג מהרא״א קפלן ז״ל ר״מ בייהמ״ד לרבנים שבכאן בתשובתו הידועה ע״ד קברי קעלן ("ישורון" תרפ״ב, הוברת נ׳) ואני לא לחלוק עליו באתי ולא לסתור דבריו כוונתי חלילה אלא לברר וללבן דין זה מגמתי. בי מקצוע זה הוא חמור מאד, הלכותיו מרובות והסברוחיו מועטות ואין יד כל ת״ח ממשמשת בו. וכדי לעשות נ״ר לנשמתו הטהורה של הרה״ג ז״ל שתהיינה שפתותיו דובבות בקבר אשא ואתן בדבריו ז״ל עד מקום שידי מגעת. אחרי שבירר וליבן דברי רבותינו הראשונים ז״ל בא הרה״ג מהראא״ק ז׳ל בתשובתו זו לידי מסקנא שאין דין התסיסה נוהג בזמן הזה מטעמים הבאים נ (א) מכיון שמצינו מחלוקת בשיעור התפוסה ודעת ראב״צ בשיעור התפוסה "טרד את הצרורות ואת הקיפמין נוטל את הודאי ומניח את הספק וזהו עפר קברות י) יש חלופי גירסאות במלית זו. יש גורסים תפוסת ואחרים גורסים חבוסה. הרמב׳־ם גורם בבית שכן הוא גוזר מלת זו מלשון מתבוססת בדמיך ודומה לזו איותו דם תבוסה אוזלות פ״ג מ״ה. וגירסה זו מתאיבה מאד לפירוש הרמב״ם שמעם נסילת התבוסה הוא משום תערובת רקב המת ובמ״ש להלן בפנים. וגירסת תפוסה מתאימה יותר לפירוש השני שנביא להלן דטעם נטילתה הוא משום דמת קנה מקומו והיא מלשון המת תופס ד״א לק״ש (ברכות ׳"ח) ועיין מש״ל באות ב״ד הערה 2. 2) אה״ב מצאתי שגם בשו״ת מתרש״ם סי׳ ר״ב חקר בזה למעשה אבל לא ירד לברר דין זה להלכה ומה שיש להעיר בדברי׳ יבוא עוד להלן בפרק ז׳.