Jeschurun · 1925-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1925) · p. Seite 72

72 פנוי עצמות מתים עב מגמרא דמי״ק משמע שקודם ר״ג היו ניהג־ם לקבור את השת בתכריכים יקרים עד שבא ר״ג וציה לקוברו בכלי פשתן יעוי״ש וממתכיתין דפ״ב דאהלות שהביא הוא ן״ל אין ראיה דשם סיירי שאירע ונקבר ערום בארון של שיש או זכוכית כמבואר שם. ועוד דאין להשוות דץ התפוסה לדין הרקב דשם הדין שלא יהיה בו תערובות של בלויי התכריכים וק־סמי וצרורות של איון עץ דרק אז מטמא כמלא תרווד, משא״כ בנתעיב בו עפר צריך שיהא "מלא תרווד ועוד,׳ כמבואר במשנדו דאהלות פ״ב (ועיי בגי״א דיל שם מ״ב) ובימב״ם שם ה״ד. ואלו בתבוסה הדי התבוסה בלא״ה מעורבת בעפר הקרקע, ואין לומר דבנקבי־ בתכריכים אין הרקב יורד לעפר, חדא חה הוא נגד החרש דאנו יודעים שהבגדים מרק׳בים תחלה מאשר עצמות המתים, ועוד הרי שנינו במס׳ שמחות והובא בטור סי׳ ת״ג דאין לקבור שני מתים בשק שסופו של אפיקסל להרקב וכר׳ ומבואי שם דעצים ושק מרקיבים החלה מעצמות המתים (ודין הרקב הוא על הבא מן העצמות כמבואר במסי נזיר נ״א. ובירוש׳ פ״ב ה״ב יעו״ש)1). ועוד הא הימב׳ים פסק דהרוג יש לו תפוסה (עיין פ״ט ממוה״ט ה״ב) ובכ״ם כתב דדעת הרמב״ם דמה שאמרו בנזיר ס״ד: מת פרט להרוג קאי על הדין דשכונת קברות ולא על הדין דתפוסה, ואי־כ איך אפשר שטעם הרמב-ם דדין התפוסה הוא מטעם הרקב הא הימב״ם פסק בפ״ג מה' טיה״ט ה״ד דלהרוג אין רקב וא״כ איך אפשר שיהיה לו תכופה! ובע״ב דאי אפשר לומר דהתבוסה הוא משום טומאה, דבין מצד הדם ובין מצד הרקב א״א לומר כן. ומה שכתב עוד דבנתעכל הבשר אין בי תפוסה דהוי כמת החסר ודמי להרוג שכתב הרא״ש בנדר דאין לו תפוסה משום דהוי כמת שחסר דנחסר דמו. בדברים הללו יש סתירה מיניה וביה. הלא הוא ז״ל כתב דהתפוסד, טמאה מטעם שמעורב בה רקב המת וא׳יב א״א לדין התפיסה שיצטייר במציאות, דמכיון שנרקב הרי כבר הוחסר! ואולם.דברים הללו בטלים הם מעיקים, דדין מת שחסר הוא רק בנקבר חסר אבל לא בנקבו־ שלם ונחסר בקברו, ואין צריך להאריך בזה, כי זה פשוט ומבואר למעיין בגמרא ובפוסקים, ועיין תום׳ נזיר ג״א: ד״ה מת שחסר שכתבו בפירוש דהא דאמר עולא מת שחסר אין לו רקב ולא תפוסה ולא שכונת קברות היינו שנקבר חסר וכן כתב בפירוש הרב המאירי ז״ל בנזיר שס ועיין גס בש״ך יו״ד סי׳ ת״ג סק״א. והנה בהערה ד׳ לתשובתו מביא הראא״ק ז״ל שחכם אחד העיר עליו בנ״ל והוא ז״ל באות י׳ מתשו׳ הנ״ל כתב לחרק בין רקב לתפוסה דבדקב מיקרי חסר רק אם נקבר כשהוא הסר אבל בתפוסה הוי חסר אף בנהסר אחרי קבורתו וזה רחוק מאד כמובן למעיין ובפרט לפמ״ש הוא בעצמו בתשר דדין התפוסה הוא מטעם הרקב א״כ שוב אי אפשר לחלק ביניהם. ומ״ש שם באות י׳ דע״כ הא דאמר עולא מת שחסר אין לו רקב ואין לו תפוסה לא בחדא מחתא מחתינהו דהא חסייון לדין התבוסה אינו אלא במה שינטל מן החי וימות כמ״ש בירושלמי וברסב״ם בפ״ט מת׳ מו״ם ואילו לענין רקב גם אם חסר כל שהוא אין לו דין *) עיין שם בנזיר תד״ה אמר עולא ועיין מה שכתב המאירי ז״ל בבעית ר׳ ירמי׳ רקב הבא מן העקב ויש להאריך בזה היבה אלא שאכ״ט.