Jeschurun · 1925-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1925) · p. Seite 73

פנוי עצמות מתים 73 עג זה כמבואר למעיין ברמב״ם שם (לשונו של הראא״ק ז״ל שם) הרואה יראה כי נמשך בדברי׳ אחרי הרב בעל סדרי מהמת דת מ׳: ד/׳ה ייבא יעו״ש והאמת הוא כי מהירוש׳ משמע להדיא דרקב ותפוסה דין אחד לדם לענין הפר דהא בפ׳״ז ה״ב מנזיר בעי שם ר׳׳י כמה יחסר ולא יהי׳ לו רקב ופשיט מהא דתנינן לעניו תפוסה כדי שינטל מן החי וימות ומבואר דדין אהד להם. ומה שהוכיח בעל הפ״ט שם דלרמב״ם אף בחסר כל שהוא אין לו רקב מהא דפסק דהרוג אין לו רקב והרוג הרי הוא מטעם חפר דמו וזה הוי כחסר כל שהוא. הנה להלן אוכיח דרק הרא״ש ורש״י ס״ל כן דהרוג הוא מטעם חסר אבל הרמב״ם ז״ל ע״כ אינו סובר כן דהא פסק דהרוג יש לו תפוסה ובחסד פסק דאין לו תפוסה יעוין מש״ר באות כ״ז. ואולם עיקר ההנחה שהרמב״ם סובר דחפר כל שהוא אין לו רקב אין לה שום יסוד! דאדרבא כתב הרמב״ם בפ״ד ה״ד מה׳ מו״מ חסר ממנו אבר וכת אין רקבו טמא. ומה שלא ביאר הרמב״ס דדין החסד הוא כל שינמל מן החי וימות הוא לפי שסמך ע״ם שעתיד לבאר דין זה בפ׳-־׳ט ה״ה מה׳ טר׳ם. וידוע שדרכו של הרמב״ם ז״ל להביא מה שבא מפורש בש״ס כצורתו ולשונו ודין "כל שינמל מן החי וכו׳" מיתנייא בתוספתא פט״ז דאהלות לענין תפוסה ולפיכך מביאו הרמב״ם ז״ל גבי דיני תפוסה. אבל ברור שגם ברקב בעינן אבר שינטל מן החי וימות ולחנם נסתבך בעל ס״ט הג״ל. «■» ♦I \ כג) מעתה עלינו לבאר יסוד התפיסה וטעם חיוב נט־לתה. הן אמנם בי לעמם של הראשונים ז״ל טורה שפנוי התפוסה הוא לטהר המקים. הרמב״ם ז״ל בט׳יז ממס׳ אהלות מ׳ינ כותב: ואם מצא מת באלו התנאים ורצה שיטהר זה המקום נוטלו ונוטל העפר אשר נתערבו בו דמו ולחותו וזה העפר יקרא תבוסה ובו׳ *). והרא״ם דל כתב על משנתנו(הובא בש״מ לב״ב ק״א:) המוצא מת וכד ואת תפוסתו. פירוש משנה זו לענין מהרת א״י היא שנדה לפי שהיה דרכן לתקן את הדרכים ולבדוק אותם מן הטומאה מפני עולי רגלים וכוי. וכדברים האלה כתב גם הרשב״ם בב׳יב ק״א: ד״ה מת מושכב והדמב״ם בפירושו למ״ג פ״ב דאהלות כתב דעפר קברות הנזכר שם הוא דין התפוסה המוזכר בפט״ז דאהלות ובפ״ ט דנזיר והוא טמא אליבא דת״ק שהוא סחמא דמשנה. גם הרא״ש והר״ש שנחלקו עליו' בפירוש משנה זו ופירשו שעפר הקברות הוא מדין הרקב מ״מ מורו דגם התפוסה הוא טמאה שהרי בפרק זה במשנה ד׳ לענין גולל ודופק אמר ר׳ יהושע אם יש שם תחתיהם עפר קברות מטמאין במשא פירשו גם הם דעפר קברות מטמא משום תבוסה של מת יעוי״ש בדבריהם* 2). ומכיון שעפר התפוסה מטמא הרי הדבר פשוט שטהרת המקום המוזכר לגבי פנוי המת הוא גם משום התפוסה שהיא מטמאה. אלא שהדבר הזה עוד צריך ביאור,. דהרי כבר הוכחנו לעיל שהתפוסה אי אפשר שתחול עליו טימאה לא מצד הרקב [לפי שרקב הוא רק בנקבד ערום בארון של שיש והוא דוקא במת אבל לא בהרוג והתפיסה היא גם בנקבר בכסותו וגס בארון של עץ ונוהגת גם בהרוג לפי שיטת הרמב״ם כנ״ל], ונם לא מצד דם המת וליחו *) כן הוא בהעתקת דירנבורג המדויקת ובערבית הלשון: ואראד א; ימהר ולך אלמוצע פירפעה וידפע אלתראב אירי אכתלט פיה דמה וצדידה ודלף אלתראב יתסמי תבוסה זכו׳. בפירוש המשניות שבידנו הלשון וכאשר תמצא מת באלו התנאים ונרצה שיראה זה המקום ובהסרתו יסיר העפר אשר התערב בו דמו ולחותו וב׳ ואין לשון זה מובן ני משובש הוא. 2) ועיין להלן בפרק ז׳ מה שאעיר שדברי הר״ש בזת סותרי! דברי׳ בפמ״ז ד״ה יש לו תבוסה.