Jeschurun · 1925-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1925) · p. Seite 74

74 פנוי עצמזת סתים עד [לפי שדם המת ומוהלו שנבלעו בעפר אינם מטמאים כלל וכמבואר לעיל בארובה] וא״כ איך אפשר לטמא עפר קביות משום תפוסה והרי אין יסוד טומאה כלל בתפוסה. כי) והנה הרמב״ם ז״ל בפ״ג מה׳ טומאה ה״ח כתב: מלא הפנים ועוד הנמצא תחת המת או מעפר הנמצא כקבר ואינו ידוע מה טיבו אם הוא רקב שמטמא באהל או אינו אלא עפר שנתלכלך בנצל המת ודמו ה״ז מטמא במשא ואהל שהרי יש במלא תפנים ועוד מלא תפנים רקב. ויראה לי שאף זו טומאה מדברי סופרים. והכ״ט שם העיר ע״ז: זהו פירוש מה ששנינו בפ״ב דאהלות מלא תמד רקב ועוד עפר קברות טמא וכת״ק, וכתב רבעו שם ובו׳. ונ״ל דמיירי במת שנקבר ערום בארון של שיש וכן פירש ר״ש ופשוט הוא דאל״ב אין לו רקב. ואמרינן בפרק המפלת שהטעם לפי שא״א למלא תרווד רקב. ודברי רבעו מנומנמים שכתב שאינו יודע אם הוא רקב וסיים שהרי יש במלא תפנים ועור מלא תפנים רקב. והלא עיקר הספק אם הוא רקב אם לאו ומי מוציאנו מידי ספק זה? ואפשר שמאחר שאנו רואים שנקבר זה ערום בארון של שיש מהזיקען לי' ברקב. וא״ת אכת* ניחוש שמא דבר אחר מעורב בו. הרי יש במלא תפנים ועוד מלא תפנים רקב. ואיני יודע מנין לנו שא ׳א למלא תרווד ועוד ובו שאין בו מלא תי־ווד פלא רקב וצ״ע עכ״ל. עכ״ל הכ״מ. ונראה שדעתו שהרמב״ם מפרש הנמרא דנדה כ״ז: כתום׳ שם דיה מלא תרוד דעפר ביה״ק טמא רק ביש שם רקב ממת שנקבר ערום וכמו שפירשו הרשב״א והרמב״ן והריטב״א ולא כפירוש רש״י שם וטשו״ה הקשה הכ״מ דבאם יש רקב כמלא תרווד א״ב הרי זה ודאי ולמה אמר הרמב״ם שאינו ידוע מה טיבו אם זה רקב וכר ואם בספק א״ב מה מסיים שהרי יש במלא הפנים ובו׳. וחשב הכ״מ ז״ל שמה שאמרו בגט׳ לפי שא״א למלא תרווד ועוד ובו׳ קאי על אוחו קומץ העפר של מלא תרווד ועוד שלוקח המיטמא בידו ולהכי הוסיף לתמוה דמנין אנו יודעים שבשיעור זה של מלא תרווד ועוד הנלקח מן הקבר יש בו מלא תרווד רקב, דהרי אין שיעור להעדפה זו הנכללת במלת "ועוד" ואפילו אם העדפה זו אינה רק משהו נ׳יב טמא, ואין אפשר להחליט בודאות שבאם נתוסף על המלא תרווד עודף קצת של משהו אז בוודאי יש בו מלא תרווד רקב. והנה התום׳ כפה״נ הרגישו בזה עי׳ש שהקשו על רש״י שפירש דמיירי בנקבר בכסותו דהלא בתהלה מודו כ״ע דד״א נעשה לו גלגילון וע״ב פירשו דמיירי בנקבר ערום בכוך שטחו בסיד ומיד שנתרקב היה טמא ואח״ב נפל מן הסיד ונתערב עם הרקב הטמא ועי״ש שכתבו "ומתך לא עביר צריכותא דקמ״ל משום דא״א שלא יהא תרווד מרקב קודם שנתערב בו עפר ע״כ. וכוונתם דמה שאמרה הנט׳ א״א למלא תרווד ועוד ובו׳ לא קאי על העפר הנמצא בקבר אלא על הרקב שהי׳ בכוך כלומר שאנו אומרים שבוודאי היה בו מלא תרווד כשיעור טומאתו קודם שנתערב בו עפר ובא לשיעור מ״ת ועור1) ומסולקת קושית הכ״מ הנ״ל. והנה הרמב״ן בחדושיו לנדה הקשה על רש״י קושית התוס׳ ועוד הוסיף להקשות מדתניא איזהו מת שאין לו רקב נקבר בכסותו אלמא אין לו רקב כלל אפילו מלא סאה דאלת״ה ליתני 1) אח״כ מצאתי במהרש״א שפירש דברי התום׳ כמ״ש.