Jeschurun · 1925-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1925) · p. Seite 75

עה פנוי עצמות מתים 75 שאין לו תרווד רקב ועוד הקשה מנזיר נ״א דא״ש שני מתים שנקביו זע״ז נעשו ננגילון זל״ז ואם קבין זה בפני עצמו וזה בפ״ע טמא אלמא אין הדבר תלוי בשיעור מן הרקב אלא כל רבד שנקבר עמו נעשו לו גננילון וכו' ולכן פירש הרמב״ן כתום, שנקבר המת ערום ע״ג רצפה של אבנים והרקיב ונפתהה מעיה ונתערב עפרה ברקב דקסבר ת״ק רוב מתים יש להן מלא תרווד/ שבכאן של מת [צריך להגיה: (שאנו אומרים) שבכאן (ג״ב יש תרווד רקב) של מת] והמותר הוא עפר בית הקברות ואלמלא שנמצא שם ,/ועוד" ע״כ מת זה לא הי, בו מלא תרווד דא״כ עפר ביה״ק להיכן הרך אבל מאחר שנמצא כאן "ועוד" זה א״א בלא מלא תרווד של מת עכ״ל. ובדברי הרמב״ן אלה מיושב מה שהקשה הכ״מ דמבין אנו יודעין שא״א למלא תרווד ועוד וכו׳ שאין בו מת״ר וכב״ל דבאמת לכל מת יש מלא תרווד, והא דבעיבין "ועוד" הוא משום דבלא ה״ועוד" בודאי אין כאן מלא תרווד רקב שהרי העפר להיכן הלך וכנ״ל. ולפירוש הרמב״ן לכאורה צ״ל שלא מצא בקבר כי אם מלא תרווד ועוד. דבאם מצא כמה תרוודים והוא לקה משם רק מלא תרווד ועוד אכתי לא ידעינן אי יש בקומץ עפר זה שבידו מלא תרווד רקב. ואפשר כיון דידעינן שלא נפל אלא מעט סיד אנו אומרין על כל מלא תרווד ועוד שאין בו אלא מעט סיד ויש בו מלא תרווד רקב. וכן משמע מלשון הריטב״א שם שכתב . . . וא״ת כיון שנמצא שם פחות [כוונתו שהמערה היתה פהותה] וא״א ליפול בו עפר [צ״ל שלא יפול . . .] ולא בודע שיעורו האיך אמרו חכמים שא״א כמלא תרווד רקב [צ״ל שא״א למלא תרווד ועוד וכו׳ כמלא . . .] הרי הכל הוא לפי העפר שנפל שם. וי״ל דכיון דרוב מתים יש להם תרווד רקב או יותר זה חשוב להם כודאי אף לטמא ודאי ולומר שלא נפל שם אלא עפי מועט או שלא נפל שם כלל עכ״ל. והריטב״א שם הקשה בשם הרשב״א על התוס' והרמב״ן דלפירושם הול״ל מלא תרווד ועוד רקב בית הקברות1) דהא הרקב הוא ודאי והעפר ספק ועוד הול״ל עפר הקבר דהא לפום האי פי׳ בקבר מסוים איירינן ואמאי נקט בית הקברות לכך פירש הרשב״א דמיירי שכנסו אותו מעפי ביה״ק שמוחזקים לקבור שם בלא כסות וברצפה של אבנים אלא שלפעמים ע״י גשמים או חרישה באורך הימים מתקלקלים הארונות והר קב שבהם מתפזר ומתערב בעפר ביה״ק ומפני שהוא מקום קבר אנו חוששין כל עפר שיש שם הוא רקב וכדאמרינן בעלמא כל האוכל מעפרה של בבל כאלו אוכל בשר אבותיו והכא לפי שיש שם רקב הרבה קסברו רבנן דתרווד ועוד ממנו יש בו תרווד רקב וכודאי משוינין לי׳ וכו׳ עכ״ל. והנה לא ביאר לנו הרשב״א ז״ל איך יבאר דברי הגמ׳ בנדה שם א״א למלא תרווד ועוד וכו׳ דלפירושו א״א לפרש כמו שפירשו התום׳ מאחר שלא מיידי כלל בנקבר בכוך ונתערב רק מעט סיד אלא בנתערב בו הרבה עפר. וצ״ל דמ״ש א״א למלא תרווד ועוד וכו׳ קאי על מקום הקבר בכלל או אפשר שזו מגזירת חכמים שגזרו כאלו הי׳ בו מלא תרווד ובודאי משוינין לי׳ ועיין להלן מ״ש בשם הימב״ם. וקושיות הרשב״א הכריחו כפה״נ לרש״י שלא פירש כתום׳ דמיירי בהי׳ שם שיעור רקב ודאי ונתערב רק מעט עפר2) ולכן פירש דמיירי בתערובות של רקב ועפר אלא שבזה הוא *) כפה״ג היתה גירסת הרשב״א במשנתנו מלא תרווד ועוד עפר קברות כמו שהיא בנוסח שלפנינו. ואולם בדפוס שבגמרא הגירסא מלא תרווד רקב ועוד עפר קברות וכפה״ג נשתרבבה גירסא זו ע״י פירוש התום׳ דלשיטתם יש כאן מלא תרווד רקב וודאי ותערובות של "ועוד" עפר ביה״ק ומזה אנו למדים שכמה גירסאות במשנתנו הושפעו ע״י פירושי מפרשי המשנה הראשונים וראה מה שכתבתי לענין חלופי הגירסאות תפוסה תבוסה ודי ברמז זה לחכם מבין. 2) עיין ב״משנה אחרונה" למשנתנו שהקשה לפירוש התוס׳ "דלא ה״ל למינקט עפר קברות דבעפי בעלמא נמי הוי תערובות ובגמי• דנדה מייתי ברייתא דפליגי במלא ת״ר שנתערבו בו עפר כ״ש והדר מייתי מתניתין מלא תרווד ועוד ע״ק". והנה בקושיתו הראשונה הרגיש כבר