Jeschurun · 1925-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1925) · p. Seite 76

76 פנוי עצמות מתים עו מחולק על הרשב״א?״A דאלו להרשב״א בא הרקב ממת שנקבי ערום ולרש״י טמא גם כשבא הרקב ממת שלא נקבר ערום. ונראה דרש״י סובר דכיון שזו אינה אלא גזירת חכמים דמשוינין לי, ודאי שיש בו מ״ת רקב ועכצ״ל דגזירת חכמים היתה על מקום שהי׳ בו קבר וכמ״ש הרשב״א שוב לא חלקו בין קבר לקבר משום לא פדוג. ולהלן נראה שבתוספתא מפורש כרש״י ז״ל. וקושיות הראשונים ז״ל על רש״י מחא דאמרו סופו כתחלתו ומשמע דבתחלה כ״ע מות דד״א נעשה לו גגגילון ובן הא דאמרו איזהו מת שאין לו רקב ונו׳ וכנ״ל יש ליישב בפשיטות דהתם מיידי ביקב שהוא מן התורה והבא מיידי בעפר קברות שהוא מדרבנן ומ״ש ר' שמעון סופו כחחלתי מה תחלתו ובו׳ היינו שאין לנו לגזור על עפר קברות משום רקב המעורב בו הא ־ גם בשיעור מלא רקב ודאי אם נתערב משהו מכסותו אינו טמא ומכש״ב בספק שיעור רקב שנתערב בו אח״כ עפר שאין לגזור עלי׳. ובזה מיושב מה שהקשה בס׳ פי נפתוח (הובא בס׳ סדרי טהרות) דרש״י סותר דברי עצמו שהרי פירש שם בד״ה שאין לו רקב — שאין רקב שלו מטמא ובעל ס״ט נדחק הרבה בישובו ובאמת| לפמ״ש אין כאן שום סתירה דרש״י מדבר כאן מדין הרקב שהוא מן התורה ולא מדין עפר קברות שהוא מדרבנן. ובמקום זה עלי להעיר שהרב בעל ס״ט בדן» כ״ט מספרו נדחק ליישב קושיות התוס׳ על רש״י וכתב דמ״ש איזהו מת שאין לו רקב וכו׳ היינו "שאין לו רקב לטמא בשיעור מלא תרווד■ אלא יש לו דין ע״ק וצריך מלא תרווד ועוד" במחכ״ת לא ראה שהרמב״ן כבר נזהר מזה וכתב בקושיתו "מדחניא איזהו מת שאין לו רקב וכו׳ אלמא אין לו רקב כלל אפילו מלא סאה דאלת״ה וכו׳" וכמש״ל. ואלמלי ראה דברי רמב״ן אלה לא הי׳ כותב בלשון: "ומה דקשיא להו לרבותינו המפרשים ז״ל וכו׳ לא ידענא האי מאי קושיא פשימא דרדק . . .״. גם שאר דבריו שם דחוקים מאד ולחנם הוא הולך ומדחה להנאתו דברי רבנו הגר״א ז״ל בכל מקום ומקום; אף במקום שהאמת מאירה מדברי׳ כשמש בצהרים כמו בענין שלפנינו יעי״ש. כה) ואולם ברור שהרמב״ם אינו מפרש סוגיית ה;מ׳ בנדה כתום׳ ורמב״ן אלא מפרש כהדשב״א שהבאנו לעיל דמיירי מתערוכות של רקב ועפר וגם סובר דגדרת חכמים הי׳ על ע׳ק אפילו בעפר הבא מקבר שנקבר בו מת בכסותו כשיטת רש״י הנ״ל ולא כמ״ש הכ״ט ז״ל. ולפי פירושי הרמב״ם ורש״י צ״ל דמ״ש הגם׳ א״א למלא תרווד ועוד וכו׳ קאי על מקום הקבר, כלומר דחבמיס גזרו על כל עפר קברות לפי שבמקום זה יש בוודאי כשיעור רקב של מת והוחזקה טומאה במקום זה ולכך גזרו על כל העפר שבמקום זה. והא דבעינן לעפר הבא מביה״ק שיעיר מלא תרווד ועוד הוא כמ״ש הרמב״ן לעיל דבאם אין בו עודף של הועוד ל״ש למגזר בי, דע״כיאין בעפר זה שיעור מלא תרווד דא״כ עפר שבו להיכן הלך ומכיון שעיקר גזרת ע״ק הוא מצד שהוחזקה במקום זה טומאת רקב א״א שנחמיר בו יותר מביקב עצמו ורקב עצמו הרי אינו מטמא בפחות ממלא תיווד וכאן במלא תרווד יש ודאי פחות מזה מצד תערובות עפר. ולפי שקשה לשער כמה עפר מצטיך כדי שיחי׳ בו שיעור רקב לפיכך לא חלקו חכמים וגזרו על כל שיעור עפר שיש בו עודף של "ועוד". ומדוקדק מאד מה שכתב הימב״ם שהרי יש במלא תרווד ועוד וכו׳ ולא נקט לשון הגם׳ "שא״א למלא תרווד ועוד וכו'" דד,גמ' קאי על מקום דקבר ובקבר יש מציאות ודאית של שיעור הרשב״א ז״ל וקושיתו השני׳ תירץ התום׳ דמשמיענו דאבו אומרים שהי׳ כאן תרווד רקב קודם שנפחת הכוך ובמש״ל.