Jeschurun · 1925-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1925) · p. Seite 78

78 פנוי עצמות מתים עח נקבר ערום [ונעלם ממנו מה שכתב הב״מ שגם הרמב״ם מיידי בנקבר ערום] הרא אדרבא תסתער הקושיא ביותר תוקף, דבלא בקבר ערום אין כאן שום טומאה לא מטעם רקב ולא מטעם דם וליהה שהרי מעורב כאן עפי בתהלת רקובו. ואין להאריך עוד בדקדוקים; כי האמת כמו שכתבתי לעיל שלא מטעם רקב נגעי בעפר־קברות אלא מטעם גזירתדהכמים וכמו שביארתי בארוכה. אלא שלשון הרע״ב-שבתב "עפר שמעורב בו דם וליחה" נראה קצת שסבר הרב ד־ל שהטומאה היא מצד תערובות דם וליחה ולא מצד גזירת רקב שגזרו על כל העפר המלוכלך בדם כפי פירושי בדברי הרמב״ם; ואולם אם נאמר בן אין מובן למה שאמר אח״ב שהוא טמא לפי שא״א למלא תיווד ועוד וכר. ובע״ב צריך לדחוק בדברי הרע״ב שמה שאמר "עפר שמעורב בו דם וליחה" כוונתו שחוא מלוכלך בדם וליחה וכוונתו לדברי חרמב״ם וכנ״ל ודוק. ובמקום זה עלי להעיר ע״מ שראיתי להגאון הבצי״ב ז״ל בס, העמק שאלה שאילתא ק״ג אות י״ג שכתב לפרש את הרמב״ם הנ״ל שטומאת העפר הוא משום שהוא מלוכלך בדם "דאע״ג דמלא תרווד רקב לבד אינו טמא אלא א״ב נקבר ערום בארון של שיש; אבל אם הוא מבוסה בליחות ודם ממא בבל אופן, אלא משום שיש בזה העפרופית עפר מן האדמה להבי בעינין ועוד וזהו ג״כ כוונת הרמב״ם בפ״ג מה, מו״מ ה״ח שכתב מלא חפגים וכר ואינו ידוע מה טיבו ובר והכוונה שמצא מלוכלך ומשום הבי אם הי, רקב של מת מטמא באוהל אפילו בלא ועוד אלא משום שמא הוא עפר וכר" יער׳ש ודבריו תמוהין מאד דאם הלכלוך הוי כפו רקב וה״ועוד" הוא משום העפר המעורב בו א״ב ליבעי הרבה יותר ממלא תרווד ומה מהגי העודף המועט של ה,;ועוד" ומה הוא יתרונו שיוכל למלא את ההסר בשיעור התרווד ע״י תערובות העפר; ועוד דעפר המלוכלך בדם אינו טמא כלל וכמו שהוכחנו ממשנה מפורשת; ועוד דגוף הסברא שעפר המכוסה בדם וליחה עדיף טפי מרקב וטמא אפילו בלא נקבר ערום אין הדעת סובלתו בלל/ ועוד דלפי דבריו אין שום מובן למה שאמרו בנדה כ״ז: מאי טעמייהו דרבנן לפי שא״א למלא תרווד ועוד שאין בו מלא וכר והוא ז״ל בעצמו הביא גם׳ זו לתמוה על הגר״א ז״ל. אח״ב ראיתי שגם הגאון ערוך לנר ז״ל במם׳ נדה הבין דברי הרמב״ם כמו הגאון נציב ז״ל בפירושו לרש״י בד״ה מלא תרווד ולדעתי דברי תימה הם ובמש״ל. כו) אכן לא מלבו הוציא הרמב״ם דל את היסוד החדש בדין עפרייקברות כי יש לזה מקור נאמן ורבנו דל בעצמו הורה עלי, בפירושו למשניות פ״ב דאהלות ודל: ועפר קברות הנזכר כאן הוא שנמצא בקבר עפר אשר בו לחות המת ודמו נראה ואינו ידוע אם הוא הרקב הנזכר בו שהוא יטמא באהל או העפר שנתערב בו הליחות והדם. וזה אמרם בתוספתא (אהלות פ״ב ה״ג) מלא תרווד ועוד תבוסה שנמצאת בקבר ואין ידוע מה טיבה זה הוא עפר קברות עכ״ל1) הרי הדברים מפורשים כמו שביארנו לעיל שהספק של העפר "שאינו ידוע מה טיבה" אינו בתור טעם ליסוד לטומאת עפרייקברות אלא בתור שיעור וגדר לעפר הנמצא בקבר. ורק מה שנכנס בגדר ספק זה הוא שחל עליו השם עפר־קברות ורק עליו גזרו חכמים. ומה שגזרו חכמים על עפר קברות הוא כטש״ל מגט׳ נדה כ״ז: א״א למלא תרווד ועוד ובו׳ שלא יהי׳ בו וכמו שביארנו. ונראה שגם ר״א בעל השאילתות דעתו כדש״י ורמב״ם דטומאת עפר קברות הוא בכל מת ואפילו במת שלא נקבר ערום דהנה בשאילתא ק": לם׳ אמור מפרש טומאת בית הפרס משום "דפתיך בי׳ עפרא דביה״ק" ואי נימא דסובר דעפר ביה״ק ג) העתקתי ע״פ העתקת דירגבורג המתיקה. הלשון בספרים שבידנו משובש מאד.