Jeschurun · 1925-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1925) · p. Seite 54

נד מתשובות הגאונים דאנן אכפינן ליה הא אונם ידוע הוא ולא מהני מודעא ולא מקבל מידעא לבטולי גט חליצה לעולם ולא שוי מידי והא קאטרינן1) דחליצה מוטעת כשרה וחליצה מעושה כי אמר רוצה אני לא אט׳ דהאי מעושה הוא ומבשרינן ליה לההוא גיטא דחליצה ולא מעייניגן במודעה דגט חליצה כל עיקר. לגט חליצה נופיה לא ממינא הוא דמקבל יבם על נפש־ה ולא מידי דמדדל2) וניטא דכתכינן ראיה בעלמא הוא ומודעא לא מהניא מידי בתר דאט׳ לא חפצתי לקחתה ואמרה היא מאן יבמי להקים וכו׳ ושלפה ליה לסנדליה מכרעיה וריקא על ארעא באפיה ואסר דייני חלוץ הנעל והותטין סהדי על פירוש מעשה דלאו שטרא דעל יבם הוא במידי. רבי דוד צבי הא2£מאן דל. חידושים והערות. ז. שאלה. ליתן טעם לשבח לדיני ערים זוממין עפ״י השכל. תשובה. דין עדים זוממין נפלאת בעינינו. א) אמאי דוקא בעמנו הייתם נענשים העדים ולא אם אמרו המדטין ההורג או הנהרג עמנו היה. ב) למה אם הרגו אין נהיגין. וכבר חתרו הראשונים והאחרונים למצוא טעם המתישב על הלב, ואענה גם אני חלקי ואומר דהנה ידוע שכמעט שאין אדם בארץ שאין לו אוהבים וגס שונאים. והנה אם באו שני עדים והעידו שראובן הרג את הנפש ואח״ב באו שנים והכחישום באמרם שההורג או הנהרג עמנו היה במקום אחר, בכאן אין אני יודעים את מי האמת ואת מי השקר, כי יכיל להיות שהעדים הראשונים הם משקרים מפני שהם שונאיו של ראובן, ואפשר ג״כ להיפך שהראשונים אמרו אמת והאחרונים משקרים מפני שאוהבים את ראובן ומשתדלים להצילו ממיתה, וכיון שיש כאן ספק השקול אי אפשר לענוש לא את ראובן ולא את העדים. אכן אם שני עדים האחרונים אינם משתדלים כלל בהצלת ההורג, כי אינם מעידים כלל על ההורג ומהרג אלא אומרים לעדים הראשונים אתם עטנו הייתם, אז המברא נוטה שהאחרונים אומרים האמת דמאיוה טעם ישקרו, אי משום שהם אוהביו של ראובן, הא אפשר שהם לא יצילו כלל את ראובן ע י הזמתן כי אם הוא אמת שהרג אפשר שיבואו עדים אחרים ויעידו עליו והיא והעדים הראשונים נהרגים, ואם המזיטין היו רוצין להציל את ראובן הלא יותר טוב .שיגידו שראובן או הנהרג היה עמהם, דאז אפילו אם יבואו מאה עדים אינם יכולין לחייב את ראובן דתרי כמאה, אלא ודאי מדלא העידו כן מוכח דאין דעתם כלל להציל את ראובן, וא״כ אינם אוהביו של ראובן ולמה ישקרו, אלא ודאי ’) יבמות ק־־ו אי. 2) קרא: דטחילת. 1 ן