Jeschurun · 1925-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1925) · p. Seite 57

וv י a והערות 57 ואחרי ההצעה הזאת נפלו כל דברי המבקר כבירא עפיקתא דודאי א־ אפשר לומר דלפי ההלכה הקדומה העדים נעשו זוממין אם פתרו את עצמן, כיון דגם זאת הלבה קדומה ודא דאין נעשין זופמין אא״ב ננמר הדין, וגם זאת היא הלכה מוסכמת מימות הקדמונים דמשנחקרה עדותן כב״ד דברי העדים שוב לא מעלין ולא מורידין דמשהגיד שוב אינו ההר ומניד (וראיה ברורה לזה ממעשה הידועה דבנו של שמעון בן שטח בירושלמי סנהדרין פי ה ה״ה ועיי בבלי מיד ע׳יב) וא״כ מכל שכן בשכבר נגמר הדין דברי העדים לא יועילו לסתור עדותן והשתא עדים זוטמין עי י סתירת עצמן היכי משכחת לה (ואין לומר דננמי הדין קודם דרישה וחקירה דדרי אין נופרין. עד שנחקרו בבפתניתן דפנהדר־ן ס״ה ט״א). והדן לזה אין סברה כלל לומר דערים. שסתרו זה את זה יענש־ שניהם, נמו שכתב הרלב״ג, דהרי יכיל להיות שרק אהד משקי והשני אומר אמת, ואס לפעמים ניאד, לב״ד ששניהם משקרים מ״מ קשה איך הוקבע כלל הגדול דאין עיים נעשין זוממין עד שיכחישו זה את זה ככל אופן שיהיה ולא פלו; רבנן, ועוד קישת לדעת המבקר מה ראי חכמים האחרונים לסתור ההלכה הקדומה ולומר דיק בעמנו הייתם;עש־ ן זוממין, ואי משום דההלבה הקדומה היתד. נראה להס חימרא יתירא כמו שאט־ המנקר הנ״ל, אדרבה דינא דעמנו הייתם הוא חמור יותי דבישלמא אס יכחיישו העדים זד. את זה אפישר לה־ות שיבינו לפעמים הדיינים •שב׳ העדים •שקרנים הם כמו במעשה דשזשנה הידועה אבל אם אמרו המזימין עמנו דד־תס מה הזית דסמכת אהני סמוך אהני, וזה בוראי חומיא ית־רא והידוש גדול לסמוך על י׳ העדים האה־־ונים ולהרוג את הראישוניס ואיך אפשר שחז״ל •שצררו להקל בכל מה דאפש־ בדיני נפישית (עד •שאביו קצת תנאים אילו היינו בסנהדר־ן לא נהרג אדם מעולם) חדשו מדעתם הדוש כזה אלא ודא• גם כל עק*ש ופתלתול יוכרח להודות שהלכה הזאת ומפיה למשה מסיני מפי הגבורה וגזירת הכתיב היא. ועתה נפן אל •שאר ראיותיו וויאה מה יהיו חלומיתיו, בראשית הוא ריאה בספר שושנה סמך לדבריו, ומספיד שושנה העלה חוח בידו •שעדי שקר נהרגין אם יכחישו זה את זה. אמנם כבי ידוע ומוסכם בסוד חכמי הבקוית שהספור הזה מעיקרו• הובר בלשון יונית ולא בלישון עברית וזה פיאה •שמחברו לא ידע לכתוב בלשון עברית או שכתב ספורו בעד הטין העם ולא לחכמים, ובכי הראתי לדעת במקום אחר •שהספור הזה נתחבר בימים אישר הכתות דפרושיס וצדוקים הריבו זאת עם זאת, ואיש אחד רצה להיאות איך הרשיעו הצדוקים בדין שהיו ממיתין נפשות בלא דרישה והקירח (עין •שושנה פסוק מיה) וכבר ספרו לנו חז״ל שלפעמים היו ב״ד מבין ועונשין ע״י הוראת שעה •שלא מן התודה;עיין סנהדרין מ״ו עי א), ובימי מלחמת הפרושים והצדוקים רבתה עוות הדין ורבו עדי שקי כמו שמצינו בבנו של שמעון בן שטה, וכן יהודה בן מבאי בא אז לכלל טעות להרוג עד זומם, ואפשר שהיה אז מעשה והרגו עדי •שקר שלא מן התורה, והמחבר מעשה דשדשנה •שמע או ראה מעשה בזה, וסבר שנהרגו מצד דינא דעדים זיממין, ואיך יכריע מחבר ספור זה נגד כל מקירי ההלכה שהעידו כולם פה אחד דאין עדים נעשין זוממין עד שיזימו אותן עדים אה ריב