Jeschurun · 1925-05-01 · Heft 5-6 (Mai 1925) · p. Seite 178

Namensbezeichnungen usw. Interessant ist die Tatsache, dass jüdiseherseits עכייים nur da gebraucht wurde, wo Fremde redend eingeführt werden (Gn. 39, 14 וחרב־ אליי 39,17;ותאמר להם ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו ושם אתנו נער עברי 12 ,41;לאמר בא אלי העבד העברי; Ex. 2,6 ותאמר מילדי העברים זה), oder wenn es eich um eine Selbstbezeichnung gegenüber den Ausländern handelt (z. B. Gn. 40, 15 כי ננב ננבתי מארץ העברים; Ex. 2, 7 ואמרתם 3,18 :וקראתי לך אשה מעקת מן העבריות אליו ה׳ אלקי העברים נקרה עלינו), oder aber um einen bestimmten nationalen Gegensatz zum Auslande festzustellen (z. B. Gn. 43,32 כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים; Ex. 2,11 וירא איש מצרי מכה 19(איש עברי. Jawitz kommt zur Schlussfolgerung, dass der Name ״Hebräer“, in späterer Zeit, nachdem unsere Ahnen zu einem Volke geworden waren, keinen Ehren namen darstellte. Er er« innerte an das Exil, die Zerstreuung und die Fremde; deswegen habe er auch weder in Poesie und Liturgie, noch in Mischna und Talmud Verwendung gefunden20. So meint auch Abeies, dass עברי in der Bibel vor allem als Bezeichnung im Munde von Nichtjuden vorkommt, und zwar 80, dass dabei immer ein Unterton der Verachtung mitschwingt. Bemerkenswert ist die Tatsache, dass die Propheten sich nie des Namens עברים zur Bezeichnung der jüdischen Gesamtheit bedienen. Im Neuen Testament werden die Judenchristen, die den Landesdialekt sprachen (der im N. T. wie bei Josephus ohne Unterschied vom Hebräischen hebräisch genannt wird), im Gegensatz zu den ethDiscbe als vielmehr eine geographische Kennzeichnung Israels er״ blicken, als des Erben des Landgebietes zweier Urstämmen Palästinas^ 19) Vgl. Jawitz (l. c.):;בשם עבדים לא השתמשו כופרי עפנו מעולם כל עיקר אם לא בשזותם לנגדנו את בני עמי חם בדברם על בני ישראל; או בכפר סופרנו דבר אשר היה בו לנו ולבני העמים האלה צד שתוף, אן יקראו לנו גם סופרי קדשנו בשם עברים. וביחוד במידי נוהג דבר זה; בשומם את דבריהם בפי המצרים והפלשתים, או בדברם על אודותם יעל אותתנו בענין אחד. 20) Er zieht dann eine Parallele zwischen ״Hebräer“ und ״Jude“ der späteren Zeit, den unsere Widersacher gerne gebrauchten, und der mit soviel Verachtung ausgesprochen wurde. Besonders geschah dies bei den griechischen und römischen Schrift steilem (Phitarcb, Pausanias״ Tacitus u. a.).