Jeschurun · 1925-03-01 · Heft 3-4 (März 1925) · p. Seite 22

22 פנוי עצמות מתים בב היהודי שבשם ישאר לגמרי בלי מחסה ובלי עין פקוחה עליו, וקרוב לחשוש שהממשלה תתן עיניה בשדה בית־יהקברות, להעבירו לרשותה ולהשתמש בו לציכי בנין וסלילת מסילות ובדומה. ופי יודע אם יהיה איש אשר יבוא לדרוש כבוד המתים מידה♦ וא״ב סופם של הנקברים שם בזיון ונוול שאין הדמיון יכול לצייר דוגמתו; וטוב להציל את מה שאפשר להציל בטרם יגיעו ימי הרעה; ומכש״ב כשהמצילים הם הבנים החסים על כבוד אמם ולבם מפחד מפני המיון העתיד לבוא. תשובה: הקדמה. פנוי עצמות המתים מקבר לקבר אף שהוא הלכה מפורשת בש״ם ופוסקים נתן ענין לרבותינו דל למן גדולי הראשונים ועד אחיוני־האחרודם לענות מ. ואף שבל עיקרו של האיסור אינו אלא מדרבנן(ב״י יור״ד שס״ד) מ״מ החמירו בו רבותינו הפוסקים שבכל דור. לפי שמצינו לחדל שהקפידו מאד על כביד המתים [ויש להם סמך בדברי תיה״ק שאמרה לא תלין וכו׳ כי קבור תקברנו ויו׳ דברים כ״א ועיין בספרי ובמדרש תנאים שם ובמס׳ סנהדרין מ״ו:] והמשילו עון בזוי המתיס לעון שפיכת דמים (מדרש תנאים הנ״ל ומס׳ שמחות ם׳ ד׳ הל׳ ל״ד) והוא מן הדברים שנפשו של כל חי חרדה עליהם וכל אדם מצטער ובהול על כביד מתו יותר מעל ממונו(שבת מ״ד. תד״ה מתוך) ולפיכך התירו לחלל את השבת על הצלת המת מפני הדליקה או המרחק (שבת מ״ג: ושו״ע או״ח שי״א) ולא עוד אלא שהצלתו קודמת להצלת כתבי־הקורש (שו״ע או״ח של״ד במ״ב ס״ק ל׳ בשם ס׳ חסידים); ומכ״ש הנפש הישראלית מצטערת הרבה בצער הגוף המת ובזיונו, וזהו נטוע בעמקי שרשי אמונתנו הקדושה וכמו שהאריך בדברים נפלאים בעל הכלבו בטעמי חכוב קבורת הנוף ושאר הכבוד הנעשה לו במותו, ודל.... והטעם השני והוא החוק והצריך לאמונתנו בתחיית המתים, בי אלו היו משליכין נוף האדם המת כאחת הנבלות היו בני אדם אומרים נמשל כבהמות נדמו ולא היו מקבלין אמינת התחי׳ במו שהם מקבלים עם קבורתו בראותם כי יבנו לו בית וילבישנו וכו׳ (יעו״ש בה׳ אבילות דף ק״ל המשך כל דבריו הנשגבים) ולפיכך אנו רואים כי בכל זמן וזמן בשעה שבאה שאלה ע״ד פנוי עצמות מתים לפני גדולי המורים היו תיקעים א״ע בדבר הלכה זו בכובד ראש והיו מתלבטים הרבה בברור ובלבון הדין מכל צד ולא היו נמהרים להתיר אף בשעה שיסידי ההיתר היו במרים ופשוטים. דדוע כמה פחדו ורעדו גדולי הדור העבר כשהוצעה לפניהם השאלה ע״ד פנוי גיסו הטהור של הנאון מהר "מ בנעט זצ״ל מליכטענשטאד לפראג וכמה כרכורים ברברו נאוני־־הדור וגדולייהעולם עד שהסכימו להתיר (ח״ס ח״ו סי׳ ל״ז, שו״מ ח״ר סי׳ רל״א ומהד׳ם שיק יור״ד שנ״ג) ומשום כך אנו רואים א״ע מחויבים לברר את השאלה הנ״ל, אף שנראית פשוטה ומפורשה בשו״ע יור״ד שס״ג, מכל צד עפ״י המקורות הראשונים ולאור רבותינו גדולי המורים נלך וד• ישמרנו שלא נכשל ח״ו בדבר הלבה חמורה זו. א) בפנוי עצמות מת מקברו אשר בכית־הקכרות והעברתו לבית־קברות שבעיר אחות יש לכאורה שני איסורים: א'. איסור פנוי עצמות מת ואיסור זה נוהג אף