Jeschurun · 1925-03-01 · Heft 3-4 (März 1925) · p. Seite 23

I 28. פנוי עצמות מתים כג בשטפנין מקבי בודד שאינו נמצא בבית־־קבמת וכמבואר בירושלמי פ״ג דמו״ק ומובא בטור יור״ד ובשו״ע שס״ג ס״א: אין מפנין העצמות והמת לא מקבר מכובד ובו׳ ולשון זה מוכיח שהמנוי אף מקבר בודד אסור. ב׳. בשמפנים עצמות מת מקברו שנמצא בבית־קברות כדי להעבירו לבית קברות אחר יש איסור נוסף של בזוי המתים הנקברים עמו בבית־ר,קברות הקודם, ודין זה מבואר ג״ב בטור ובשו״ע סימן הנ״ל ס״ב: אין מוליכין מת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת אא״ב מחדל לא״י. והש״ך מבאר טעם איסור זת "משום בזיון המתים הקבורים באותה העיר שמבזה אותם שלא לקבור אצלם את זה". והלא הדברים ק״ו, מה במת שלא נקבר עוד אסרו להעבירו למקום אחר משים בזיון המתים שכבר נקברו, מכש״ב בשכבר נקבר שם ועכשיו רוצים לפנותו ולהרחיקו משאר המתים ולהעבירו למקים אחר שיש בזה משום בזיון המתים שנשארו שם ואסור. ובסברא זו אחז גם בשו״ת כנסת יחזקאל סי׳ מ״ג שכתב שם "שאם נקבר בבית־הקברות יש זילותא רבתא למתים כשלוקחים מת מביניהם לקוברו במקום אחר" ועפי״ז רצה לאסור פנוי שכזה אף להוליכו למקום אבותיו יעו״ש אלא שבסוף דבריו מסיק להיתר עפ״י חשובת הרשב״א; וטעמו דכיון רזה כבודו של מת להקבר במקום אבותיו או במקום שצור. קודם מותו להוליכו למקום אחר ומצור. לקיים דבריו שוב אין אנו משגיחין במיון שאר המתים יעו״ש בדבריו ולהלן נבאר בעדה דבר זד. ונוכיח סתירת דבריו. ב) והנה בנידון דידן יש שני טעמים להתיר את הפנוי ואת ההעברה מקבר שבבית־קברות לבית-קכרות אחר. טעם א׳. מבואר בטור ובשו״ע סי׳ הנ״ל: ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי מותר שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו ויעוין בש״ך ובט״ז ובבאר הגולה שם שפירשו: ובתוך שלו — למקום שהוא שלו ששוכבים שם בני משפחתו. ופירוש זה מוברח מדברי הירושלמי במו״ק שאמר שם אין מפנין מבית לבית ולתוך שלו מותר שמחה הוא לאדם לדור בתיך שלו(עיין תום׳ מו״ק י״נ. ד״ה אין) אין מפנין את המת ואת העצמות מקכר מכובד למכובד ולא מבזוי לבזוי ולא מבזוי למטבד ואצ״ל מן המכובד לבזוי ובתוך שלו אפילו מן המכובד לבזוי. ערב לאדם שיהא ניטח אצל אבותיו1) ובע״כ דהאי "שלד המוזכר בירושלמי נבי קבר אינו דומה להאי "שלד המוזכר לעיל גבי בית, דגבי בית מיירי שהי׳ דר מקודם בבית שאינו שלו ולהכי מותר לפנות לבית שלו בשביל ששמחה היא לאדם לדור בבית שלו, משא״כ גבי קבר שאי אפשר לפרש שהי׳ נקבר החלה בקבר שאינו שלו, דאז בלא״ה מותר לפנותו כדאיתא במס׳ סנהדרין מ״ז: ג׳ קברות הן קבר הנמצא 4) בספר הכלבו דן* קל״א הגירסא ואם הי׳ בתוך שדהו מפנהו ואפילו ממכובד לבזוי וכלשון הזה גם ברמב״ם הל׳ אבל פי־ד ה׳ ט׳יו והסיום "ערב לאדם ובו׳•" חסר שם ואולי לא הי׳ גם בירושלמי שלפניהם ובמעט שהיינו נוטים לפרש ״ואס הי׳ בתוך שדהו״ — בלומר שהמת נמצא בתוך שדהו ואז מותר לפנותו משום דהוה קבר הנמצא וכמו שאמרו בסנהדרין מ״ז: שלש קברות הן ובו׳ אלא שזה הוא נגד גירסת בל הראשונים ונגד פירושם. גם ברמב״ם ה׳ יו״ט פ״ח ה״ט כתוב אין מפנין את המת ובו׳ אלא א״ב הי׳ מפנהו בתוך שלו מפנהו בשאר הימים אפילו ממכובד לבזוי ומבואר שגס הוא הי׳ גורם כשאר הראשונים.