Jeschurun · 1925-03-01 · Heft 3-4 (März 1925) · p. Seite 24

קבר הידוע וקבר המזיק את הרבים. קבר הנמצא מיתר לפנותו וכר קבר הידוע »סור לפנותו ועי״ש ברש״י ודין זוז הובא גם בשו״״ע יור״ד שס״ג וא״כ ל״ל להירושלמי לומר הפעם דמותר לפנותו משום שנוח לו להקבר אצל אבותי"; ובע״ב דמיירי שנקבר ברשות הבעלים וא״ב קנה המת מקומו והוי שלג אלא שבכ״ז מותר לפנותו משום שנוח לו להקבר אצל אבותיו. ומזה מוכח דמה שאמר הירושלמי "ובתוך שלי מותר״ פירושו — למקום ששוכבים בו בני משפחתו1). ובדברי אלה מעשב מה שהקשה הגאון ח״ס ז״ל על דברי המל״ט בפי״א מהל, שמיפה ויובל דרצה להוכיח מגט, ב״ב קי״א. כשיטת הרמב״ם והראב״ד דהלוקח שדה בזמן שהיובל נוהג דמותר לחפור בה בורות שיחין ומערות ודלא כהירושלמי דאוסר מדאמרה שם הגמ, פנחס דזבין מזבן לא מצית אמרת דא״כ נמצאת שדה חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו, ואי ס״ד דאסור לחפור בה בורות שיחין ומערות, תיפוק ליה שאסור לקבור שם קבר, וחפירת קבר גרע הרבה דהרי אסור לפנות המת אח״כ ומוכח דמותר לחפור בה בורות שיחין ומערות, ושוב־ דחה המל״ט לראיתו דדלמא במל פנחס רשות מבעל הקרקע לחפור בה את הקבר ותמה הח״ס ז״ל (בחלק ו׳ מתשובותיו סי, ל״ז) ראם נתנו לו הבעלים רשות לקוברו א״ב הוי מכירה לצמיתות והכתוב אומר והארץ לא תמכד לצמיתות והג, ח״ס ז״ל תירץ שם דאף שהבעלים בתנו לו רשות לקבור מ״מ אין זח מכירה לצמיתות/ לפי שהמוכר לא הקנה לו הקרקע עולמית, אלא קנה לעצמו את הזכות והכבוד שיהי, אלעזר קבור בנחלתו יעו״ש בדבריו. ולכאורה קשה לפ״ז לשון הגט, בב״ב הג״ל דאמרה ובנמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו׳,, וקשה מדוע הוי קבר שאינו שלו והרי ברשות בקבר וא״כ קנה מקומו והוי שלו ממש. וקושיא זו הביאה כפה״ג להח״ס ז״ל לחדש דין חדש דאן» במי שנקבר בקבר שאול! אן» שהקבר שאול לו לצמיתות, מ״ם גנאי הוא לצדיק שלא נקבר בקבר הקנוי לו בקנין כספו וכך קבלו חז״ל דנוח הוא לצדיק להיות קבור בקבר שקנה בכספו אבל לא בקרקע שאולה יעוין בח״ס ח, יו״ד סי, של״א וסי, של״ד. ואולם לפי מה שהעלינו לעיל אין אנו צריכים לכל זה, דגבי פנחס אן» שהוא קבור בקבר שהוא קנוי לו מ״מ לא הוי שלו לעגין קמרה, דגבי קבורה העיקר שיהא מונח אצל אבותיו ובני משפחתו ואם השדה חוזרת ביובל לא יוכלו לקבור אח״כ שאר בני המשפחה ונמצא צדיק קמר בקבר שאינו של כל המשפחה: ויהי׳ פירוש המלות ״צדיק קמר בקבר שאינו שלו״ — שאינו של המשפחה, ולשון זה דומה אל הלשון בירושלמי מו״ק הנ״ל "ובתוך שלו מותר" שגם שם הפירוש — למקום שהוא שלו ששוכבים שם בני משפחתו וכמו שפירשו הט׳־׳ז והש״ך הנ״ל. ועיין במה, כחומת דן» פ״ד. דאמר שם דהיורש מאשתו בית־־הקברות מחויב להחזיר לבני משפחתה אפילו למ״ד ירושת הבעל דאורייתא משום פגם משפחה ופירש״י גנאי הוא להם שיהיו אחרים נקברים עמהם והם יקברו בקבורת אחרים; וא״כ גבי פנחס נמי הדבר כן דלאחר שתוחזר השדה לבעלי, יקברו שם בני המשפחה של המוכר והוא פגם לצדיק שהוא קבור בקבר של משפחה רחוקה. ואל תתמה על הלשון צדיק קמר ב״קבר" שאינו שלו (בלשון יחיד) דכן מצינו לשון זה בברייתא המוכר קברו ודרך קביו מעמדו ומקום הספדו באין בגי משפחה וקוברין אותו בע״ב (כתובות פ״ד, ב״ב ק: במרות נ״ב.) והתם ג״כ משמעות מלת קברו הוא קבר משפחה כדמוכח שם וא״כ גם גבי פנחס המלת קבר מכוון לקבר משפחה ודו״ק 2). 1) במשנה שבמס, סנהדרין מ״ו. איתא נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן וב״חלופי גירסאות" שבמשניות דפוס ראם מובא גירסא במקומו וקאי על הנהרג ורש" י פירש שם: וקוברין אותו בקברות אבותיו. מזה אנו רואים דקברות־־אבותיו נקרא מקומו. ואולם בח״ג הנ״ל מביא גירסא וקוברין אותן בקברות אמתיו וכפה״ג הי, גם לרש״י גירסא זו. צ) מהנמו״י שאביא להלן משמע אמנם דגם במוכר קברו בלבד ג״כ הדין כן. ויש