Jeschurun · 1925-03-01 · Heft 3-4 (März 1925) · p. Seite 26

איסורים, דהרי כל אחד האיסורים הוא מיוחד לעצמו בטעמו ונטוקו, איסור הפנוי הוא מטעם חרדת הדין של המת ואיסור ההולכה הוא מטעם בזוי שאר המתים ובל איסור ואיסור חותר בפני עצמו במקום שמוליכין אוחו לקבורת אבותיו ולא שייך בזה צירוף האיסורים. ד) אלא שבעל כנסת יחזקאל שדי בזה נרגא ובתשובה מ׳יג הנ״ל כתב לפקפק אם מותר לפנות מת שנקבר בבית־הקברות, דאולי לא התיר הרמ״א והאו״ז אלא אפ מת בעיר ולא נקבר עדיין דאז אין זילותא כ״כ להמתים אם מוליבין אותו למקום אחר, משא׳־כ בנקבו־ כבר ביניהם דאז בזיון גדול הוא להם אם לוקחים אותו מביניהם ואסור אף להוליכו למקום אבותיו. ובעל ב״י מוכיח מתשו׳ הרשב״א סי׳ שס״ט (הובא נם בנ״י ביו״ד שס״ג) שכתב באחד שצור. קודם מותו שישאוהו למקום אבותיו וביום שמת נאנסו ולא היו יכולין לישא אותו שמה והכניסוהו לשעה בקבר מקום פטירתו ונשאל הרשב״א ז״ל אם מותר לפנותו ולהוליכו והשיב וז״ל: לפנותו ממקומו כדי לקוברו במקום שצור. למקום קבורת אבותיו כן שערב לאדם שיהא נקבר אצל אבותיו וכן כשנתנוהו מתחלה על דעת לפנותו מותר וכו׳ ובנ״ד שציוה לפני מוחו ושנקבר ע״ד לפנותו ומצור, לקיים דברי המת עכ״ל הרשב״א ומלשון השאלה והתשובה משמע שנקבר תחלה בין המתים בעירו אעפ״ב מותר ואף ששם הי׳ ג׳ למעליותא שציוה וגם קבורת אבותיי ומתחלה נקנו־ ע״ד לפנותו אמנם מלשון השאלה והתשובה משמע דבחדא סגי ואחרי׳ נמשך הרמ״א וסתם דבריו עכ״ל הב״י. ולענ״ד אין לשון הרשב״א מכריח כלל דאפשר דהרשב״א לא התיר רק בצור, קודם מותו להוליכו למקום אחר דאז מחויבים הבנים לקיים מצות המת1), משא׳יב בשלא ציוה קודם מותו אפשר שאסור לאחרים לבזות שאר המתים בכדי להוליכו למקום אבותיו. ועוד דנם מלשון הרשב״א אינו מוכרח בלל דמיירי שהמת נקבר בבית־הקברות* *), דהרי נקבר שם לפי שעה ואפשר "שהכניסוהו לשעה בקבר" [לשון הרשכ״א] בורד שלא במקום בית¬¬ ד,קברות. ולהלן נבאר בעדה כי הראשונים לא נחתו כלל לסברה של בזוי המתים שהש״ך המציאה מדעתו. ובכלל כל דברי בעל כנסת׳־יחזקאל בתשובתו הב" ל תמוהים דפענ״ד, דמה שבתב שם: *ומעם הדבר נ״ל כאן דזה כבודו של מת או שציוה ומצוה לקיים דבריו לא משגיחין בבזיון שאד המתים ומזה ג״ב לאלו שצוו לפנותם מותר לפנותם כמ״ש הרשב״א ו״ל; אכן יש להסתפק אלו שמתו ראשונה קודם שהי׳ שכונת קברות וצוו לפנותם ואח״ז מתו בער׳ה הרבה וגעשה שכונת קברות/ י״ל אף שצוו אולי סברו תשועת ד׳ כהיף עין ויפסוק מותנא גלל כן צוו לפנותם/ אמנם אפשר אם היו יודעים שיקברו עמהם עוד מתים ואז יהי׳ זילותא לשאר מתים 1) עיין מה שנכתוב לקמן דגם בצוה אין הדבר ברור שמותר לבנים לקיים מצות המת ולבזות שאר המתים/ אלא דלפי שימת הכ״י דבצוה מותר לבנים מצד החיוב דמצוה לקיים דברי הפת אין להוכיח מהרשב״א גם היכא שלא צוה וכמ״ש בפנים. *) לאחר שדברי נדפסו כבר חפשתי בספרי האחרונים המצויים תחת ידי וראיתי בתשו׳ כדי׳ם ליו״ד סי׳ קפ" ג שדחה ג״כ לדברי הכ״י כמ״ש שאין לשון הרשב״א מכריח כלל. וכאן אעיר שכל ההערות שנכנסו לכאן לאחר הדפסת הפנים מסומנות בכוכב ולא בסימן המספר.