Jeschurun · 1925-03-01 · Heft 3-4 (März 1925) · p. Seite 29

שנוי עגמות מחים \ כנו 29 ז״ל כדי לקוברו כמקום אחר הנון ואץ לם־ש דהיינו מטבובד למכובד יותי מזה .[דהוי אץ מפנץ אף מקבר בזוי למכובד כמבואר כירוש׳] אלא כנון שלא היי משתמר היטב בזה הקבר ויש לחוש שיוציאוהו או שמא יכנסו מים לתוך קברו א״נ בקכר הנמצא כההוא דם׳ נגמר הרץ אז ודאי מצוד, לפנותו מפני צער ובזיץ המת עכ״ל האו״ז. ברש״י שלפנינו כתוב כרי לקוברו בקברות אבותיו וא׳ כ אץ ראי׳ להיתר הפנוי באם אינו משתמר‘). ואפילו לפי נירסת הארז ברש״י אץ ראי• לדץ הנ״ל דאפשר דר״ם מיירי בקברוהו ע״ט לפנות דאז מותר בכל ענין כמבואר בשו״ע. ולפע״ד יש להביא ראי׳ מפורשת לדין האו״ז מ;מ׳ ברכות י״ח: ת״ר המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדסקיא וכו׳ מפני שמה; בהם מנהג בזיק ואס הי׳ מתירא מפני נכרים ומפני ליסטים מותר. הרי אט רואים דמותר לנהונ בזיון בפת כדי להצילו ממיץ יותר גדול וא״כ בפנוי המת נ״כ מותר היכא שיש לחוש שיוציאוהו עכו״ם או יכנסו בו מים. אפם ראי׳ זו חתכן רק אליבא דהרדב״ז שכתב בפירושו על הרטב״ם ה׳ אבל הי״ד [לאחר שמביא את הטעם של חרדת־הדץ] "ואני אומד שאם זה הוא הטעם אפילו לפנות אותו לתוך שלו הי׳ אסור אלא עיקר הטעם משום כזיון המת עכ״ל" ולכן לפי שיטת הרדב״ז דאיסור סטי המת הוא משום בזיון המת ודאי יש להוכיח מנמי הנ״ל דמותר לפנותו במקום שיש לחשוש לבזיון יותר נתל ע״י חמוטי שבבי וכדומה. אבל לפי הב״י והט״ז והש״ך שנמשכו אחיי׳ דטעס האיסור הוא משום חרדת התן אין להיכיח כלום מד,נ׳ הנ״ל, דאפשר שהתירו רק לנתם בזיון למת במקום שיש לחשוש לבזיון יותי גדול כההוא דגט׳ הנ״ל טשא״כ לפנות תש בזה חידת הדין לא התירו אף ש*ש לחשוש לבזיון ובטלה הראי׳ הנ״ל. אבל מ״מ הדין דין אמת דהיכא דיש לחשוש למיון המת מוחי לפנותו אף אליבא דהגך רבוותא דיהבו טעמא לאיםוד פנוי המת משום חרדת*הדין, דהרי הכ״י שהביא את הטעם הזה קבע לדינו של האו״ז בשולחנו הטהור וגם הש״ך והט״ז הסכימו על ידו, ולפיכך נם בנידון דיק יש להתיר את פנוי העצמות מביה״ק של מדינת שלעזיא על יסיר שני טעמי ההיתר שהבאט למעלה, אחד מפני שהבנים רוצים להוליך את א$ן ואחותן למקום מושב בני משפחתן; ושני שרוצים להוליכן ממקום שאיט משתמר היטב. ב. ו) אולם אחת ההתבוננות ניאה כי אין ההיתר פשוט וברור כלל דבץ על ד,ודתי(להוליכו לקברות אבותיו) ובין על ההיתר השני(להעבירו ממקום שאינו משתמר), יש לערער ולפקפק הרבה. דהנה ההיתר היאשון מקורו מדברי הירושלמי דבשלו מותי לפנות, והרי אפשר דהירושלמי טיירי במפנה מקני בודד שאין בזה בזיון לשאר המתים, טשא״כ במפנה מביה״ק דיש בזיון לשאר המתים אסור. וההיתר השני ‘) ברש״י לרי״ן» מצאתי כגירסת האו״ז וגם בפירוש הרע״ב למשנה דפ״א דמו״ק כתב בתה פלקט בדי לקברם במקום הגון ואולם בתה ששמחה כתב כשרואה אותם שקוברם בקברי אבותיו.