Jeschurun · 1925-03-01 · Heft 3-4 (März 1925) · p. Seite 36

*6 פנוי עצמות מתים לאחד מרבותינו הראשונים ז״ל אף רמז קל להתיר באיסיר פנוי העצמות כפחות מר׳ שנה או לאחד י״ב חודש ואדרבא מפשטות לשון הירושלמי במו״ק *מאמר אק מפדן את המת ואח העצמות ובו׳ משמע שאף בעצמות שבלה מעליהם הבשר יש איסור הפינוי, וראיותיו של הנו״ב מהטור והרמב״ן דחה בנו הנאון בטו״ד בספרו שיבת ציוץ בסי׳ ם״ג יעו״ש. ט) אמנם מלבד הערבוביא הגדולה בדינים חדשים ומחורשים שנבנו על יסוד מעמו של הכלבו באיסור פנוי העצמות [היתר בפחות מר׳ ונם לאחר י״ב חודש! וטעמו של הש״ך באיסור הולכת המת מעיר שיש בה בי״ק [בבי׳יק חדש שלא נקברו שם מתים] ניטו לנו הטעמים האלה להסתבך בסבך קושיות שאין לנו מהן מוצא. וכבר הזכרנו לעיל מה שהקשה הרדב״ז על טעמו של הכלבו דאמאי מותר בקברוהו ע״מ לפנותו, ותירוצם של האחי־ונים דמכיון דהמת יורע שקברוהו ע״מ לפנותו שוב אינו חרד מאימת הדין מלבד דוחקו הוא נסתי מגט׳ שבת קנ״ד: ואין להאריך בזה. ועל טעמו של הש״ך הקשה בעל זכרון יוסף דאמאי בצוה מותר להוליכו וכבר דברנו בזה לעיל בארוכה. והנה בם׳ שבדי ח״ב סי׳ ק״נ ובשיבת צק סי׳ ס״ג נתכוונו לדבר אחד להוסיף טעם חדש באיסור פנוי עצמות משום דיש בו נוול המת. ולפי טעם זה אסור גם בעצמות שכלה מעליהן הבשר לפנותם ונם אין חילוק בין פחות מב׳ לבן ב׳ ובין קודם י״ב לאחר י״ב חודש. ולכאורה יש להעיר ע״ז מגט׳ סנהדרין ט״ז: דקאמר שם דלהכי היו טלקטין את העצמית לאחר שנתעכל הבשר והיו קיברין אותן במקומן [פירש״י בקביות אבותיו] ולא קודם לכן כדי דליהוו לי׳ כפרה ומקשה שם לרב אשי דאמר דמכי חד צערא דקברא פורתא הוי לי׳ כפרה למה לי עכול בשר ומשני משום דלא אפשר ופירש״י משום תבקע כריסו ומסריח. ומשמע מכאן דבמקום נוול לא הותר אף להוליכו לקברות אבותיו וקשה דאמאי התירו הירוש׳ לפנות את המת כדי לקוברו במקום אבותיו, ובע״ב אנו מוכרחין לומר דהפנוי הותר רק לאחר שנתעכל הבשר דליכא טול וא״ב מוכח דאין איסור הפנוי משום נוול ודו״ק. ויש לדחות ולומר תם לאחר העמל יש קצת טול אלא שאין הטול גדול כ״ב כמו קודם העכול ולק דוחין את ליקוט העצמות עד אחר שנתעכל הבשר כדי למעט בטול. ובענין הטול נראה שהוא שייך רק כשפותהין אח הקבר ורואין את העצמות מפורקין בלא ניתן ובשר כההוא דב״ב קנ״ד או כשמניחין את המת מונח בלא קבורה כההוא דסנהדרין מ״ו: או כשחותכין בדף המת כדי לבודקו כההוא דחולין י״א: שהוא טול למת ולחיים שרואים בטול האדם אבל כשהמת מונח סטר ומסוגר בארון אין בו טול, ובאמת כתבו האחרונים להתיר את הפטי של מת שהי, סגור בארון במקום שאין בו חרדת הדין כגון לאחר שעברו עליו י״ב חדש [עיין בח״צ סי׳ נ׳ ובמהר״ם שי״ק שנ״ד] לפי שאין מ טול. אבל זה הוא דין חדש שלא בא זכרו בספרי רבותיט הראשונים *) עיין מהר״ם שי״ק יור״ד סי, שנ״ד ובח״ס שג״ג שכתבו כן.