Jeschurun · 1925-03-01 · Heft 3-4 (März 1925) · p. Seite 39

פנוי עצמות מתים 3 לט טתירין לרצץ העצמות המת להוליכם ממקום למקום וסתמא דמילתא לא היו עושים ק אלא לכבודו של מת לקוברו אצל בני משפחתו וכ״ש שיר,י‘ מותר לעשות בו כדי לקוברו בא״י". חכינו לדין בע״ה כי אותם אופני-ההיתר המבוארים ביור׳יד שס״ג במחבר וברמ״א נוהגים נין בהולכת המת ובין בפנוי עצמותיו בין יש־י־ קבור לכדו בין בבית־ הקברות ואי; לחוש לפקפוקיו של בעל הכ״י הנ״ל כי כדאי הוא רכנו דאו״ז שהנהו המקור לכל הדינים הטמאים בשו״ע לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק; ואלמלי ראה רבנו השי ך ז״ל את דבריו בודאי שהי׳ מנטל את דעתו מפניו. יא) אמנם מכל הנ״ל יוצא כי ההיתר לפנות מת מקברו הוא רק לאחר שנתעכל הבשר כס* * וליכא בודל אלא צער ובזיון לבד. משא״כ קודם שנתעכל הכשר דיש נוול למת אין לנו להתיר את הפנוי אפילו כדי להוליכו לקכירת־אבותיו וכמו שמבואר במם׳ סנהדרין מ״ו. במשנה ובגט מ״ז: דקורם העכול לא היו מפנין את ההרוג משום דלא אפשר וכפ-רשי׳י דנכקע כריסו ומסריח, ואף שיש לדחות דאין כוונת רש״י שיש איסור נדבר אלא שאי אפשר להקוביים לטפל בו מפני הסרחון מ״מ פשטות היבריס מוכיחה שיש גם איסור בזה וכפה״נ כן היא גם דעת הרמב״ן?"ל שכתב בתורת הא־ם בפרק ענין הקבורה דף מ׳ לאתי שמביא פירוש הרב דנברכות המוזכי בטו״ק היינו חפירת ־הקבר כאותן המהמורות שאמרו בירושלמי שמנייח־ן את המת שם עד שיתעכל הבשר ואח״ב מלקפין את העצמות ומעלין אותם לא״י או אצל קברות אכותיו וזה שמת במועד נותנין אוחו באותן המהמורות עד לאהד המועד שחופיין לו או בודן לו קבר לפי כבודו [עיין ברמב״ם הל׳ יו״ט פ״ח ה״ד בהשגת הראב״ד ובמ״ט שם ובת׳ ח׳ בט״מ ובמכ״ע] השיג דרמכ״ז ז״ל .... ואם בשמת בטיעד קוברין אותו לפי שעה במהמורות ע׳׳ט לשנותן לאחר המועד הרי זה גנאי גדול למתים ואסור לעשות כן והתם לגבי הרוגי ני״ד מקשינין ל״ל נתעכל הכשר ומתיצינץ משום דלא אפשר. איל יצטרך הרב ז״ל לומר שהמתים במועד יקברו במהמורות הללו עד שיתעכל הבשר ויתנו אותם כארוגים, או שיקברו אותם בתוך הנביבת באיון ולאחר המועד ישנו אותן לקבר מכובד שלו עב״ל. ומבואר בדנרי הנ״ל. ואף דבירושלמי התיר לפנית גם את המת לתוך שלו [בירושלמי איתא אין מפגין לא את המת ולא את העצמות וכו׳] ומת הלא הוא קידם שנחעבל הבשר אפשר דהירושלמי מיירי במת שהי׳ נתין כארון דאז ליבא ניול וכמבואר בתוה״א הנ״ל. ומדברי רמב״ן אלה אנו למדים שנם בקברוהו ע״מ לפנות לא הותי לפנותו קודם עטל הבשר (ועיין בחוה״א ל״ח עמוד ד׳*)). "מריצת שהיא «ריצה את האבן לבית-הקברות" ולסי״ז בטלה ראית הדדב״ז ועיין מת שבתבתי לעיל להביא ראי׳ מברכות י״ח: אגב אעיר כי בתשו׳ הרדב״ז הנ״ל מתיר לערבב עצמות כמה מתים במקום שהדבר לכבודם וראיחו מלשון מגריפה הנ״ל ועיין בח׳׳ס סי׳ שנ״ג. וצ״ל דבמקום דאפשר שלא לערבב אין מערבבים אבל במקום שאי אפשר אחרת מותר גם לערבב בפי דעת הרדב״ז. *) במקום זה עלי להעיר על מה שראיתי בתשר כ״ס סימן קפ״ג שכתב בזה״ל: ועדייו