Jeschurun · 1925-03-01 · Heft 3-4 (März 1925) · p. Seite 42

פנוי עצמות מתים מב לאחר שנדפס כבר בל הב״ל בא לידי ספר חיי עולם להגאבד״ק אלטאנא שליט"» וראיתי שם בפי' א׳ אות ב׳ שכתב בפשיטות דבפבוי המת אין שום נוול ודחה דעת העין יצחק [ספר זה אינו תה״י] והב״ם שהחליטו את ההיפוך יעו״ש ובבר הבאתי דעת השבו״י דאיסור הפנוי הוא משום נוול ולכאורה יש להביא ראי׳ מפורשת דנם בפנוי המת יש נוול מב״ב ק״ב: דאמר שם הגט׳ הכא כיון דמנוול לא מיקרי קבר ובו׳ ועיין ברש״י שם ד״ה אדעתא לפנותו שכתב *לחזור ולפנותו משם הלכך לגמרי נקברו ליבם וכו׳ ומשמע דבפנוי המת יש בויל ואולם גירפת רש״י בגמ׳ הי׳ אחרת מגירסתנו וכמו שהעיר הרש״ש שם*). ולפי פירוש ר״ג מאוה״ג שם בלא״ה אין ראי׳. ואולם באמת מצינו לשון נוול בבל בזיון המת שמתבזה עי״כ לעיני השמש והחיים רואים פוף5 האדם וכו׳ דהרי שנינו בכס׳ שמהות פי״א כל המלין מחו ה״ז מנוולת [מובא גם בתוה״א להרמב״ן ז״ל]. ובענין העצמות אי יש בהם נוול ראיתי בש״ח ה' אבילות שמביא בשם ספר תפארת יוסף דדעתו שגם בעצמות יש נווד ודעתו שגם הנו״ב דפ״ל שאין חרדה בעצמות מ״מ גוול איכא עי״ש ודעת הג׳ הכ״ס ח׳ יו״ד פי׳ קפ״ג הוא להיפוך דבעצמות ליכא נוול אבל חרדה יש בהם יעו״ש ולכאורה הי׳ אפשי לומר דהשאלה אי יש נוול בעצמות היא מחלוקת התנאים במס׳ שמהות פי״ב דאמר שם כל העצמות אדם מלקט חוץ מעצמות אביו ואמי דברי ר״י בן נורי ר״ע אומר ליקוט עצמות אינו עד שיכלה הבשר כלה הגשר אינו חצויה ניכית בעצמות ועי״ש בנחלת יעקב. ואולם יש לדחות דרק ליגנין אביו פליג ר״ע וסובר דמותי משום דאין הצורה נכית ואין זה ביזוי האב דהרי אין צורתו נכרת כלל משא״ב לענין בזוי מתים סתם יודה גם ר״עדישניול גם בעצמות והבה מלשון רב האי גאון [הובא בטור שס״ג ובתור,"א] שכתב אבל אי איבא דובתא אחריתא //ילך שם ואל ינוול את המתים׳4 משמע דיש בולל גס בעצגיות יעו״ש. ובאמת נראה דמושג הנוול הוא רק במקים שמתבזה כבוד המת לעיני השמיט ולעיני החיים היואים בנוול גון* האדם וכס״של ומושג נוול שכזה אפשר דלא שייך בעצמות שהרי צורת האדם אינה נכי*ת בהם וכנ״ל. אבל בזיון בוודאי שייך גם גבי עצמות ובמ״ש האו״ז המיבא לעיל ועיין בארחות חיים הל׳ אבל סימן ב״ד שכתב טעם למת אין קוברין מת ע״ג מת ולא שני מתים באחד ולא המת בצד עצמות ולא עצמות בצד המת לפי שבזיון הוא להם. ומושג הבזיון הוא רק למת עצמו־ אבל לא לחיים ולפיכך בצות שיוליכוהו לעיר אחרת פסק האו״ז דמותר להוליכו דעל בזיונו יכול האדם למחדל. פירורים משלחן גבוה לקטם יחזקאל כג־עט. ג. כל אחד לפי חלקו. במש׳ ב״ב קלה. תנו רבנן שכיב מרע שאמי תנו מאתים זוז לפלוני ושלש מאות לפלוני וארבע מאות לפלוני אין אומרים כל הקודם בשמי־ זכה לפיכך יצא *) אח״ב מצאתי את הדברים מפורשים בש״מ לב״ב וז״ל: //דרבנן אדרבנן ל״ק הכא כיון דמינוול לא מיקרי קבר. פי׳ מעולם לא קבר אותו על דעת שיטול אותו בשם לאח״ז, כי נטילת המת מקבת ניוול הוא לו הילכך לא מצי למימר רואין כאלו אינם בי בוודאי על קבורה עולמית נקבר שם". ומזה מוכח כי גם בעצמות שייך נוול, דאל״ב הרי אפשר לפנותו לאחר שיכלה הבשר וא״ב הי׳ לו למימר רואין באלו אינם. וזו ראי׳ ברורה בעז״ה.