Jeschurun · 1925-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1925) · p. Seite 6

6 מתשובות הגאוני: ו דאלהי יש־אל ליהוי והוא א־פ־ אפן ומקבל על עצמו ב• שבועתו על דעת ב׳ ד. ובזי ובזו אנו פוכיהץ אותו בפ־ם ישנע כדרך ששנו הכפיש אום׳ לו הוי יודע שגל העולש כולו נזדעזע ומד' 1 עד מאהלי הרשעים כלומד אהד פד,ן רשע או זד, פוענו בחנם או זד, בוסר. ובזמן שפשביעין את האשד, פצניעין אותה לפי כבודה ואין פבזין אותה בקהל כי דבר זדי לא ניתן אלא לענין פימה מקל לרדות בו כדתנן2 כל הרוצה לראות בה רואה וכל הנשים(?־) מצוד,3 משוס שנ׳ וניסרו כל הנשים ונופי אכל בשבועת פפון מצניעין אנתת ואס*■ בפתת־בת מיתה שניט4 האיש נסקל ערום ואין האשד. נסקלת ערופה האיש נתלה ואין האשד. נתלית. ונס פצעי שד• ישמעאל היה עוסק בככודן של נשים5 ופדאם׳ ליה רב יהודה לרב ירמיה ביראה0 אדרה בבי ד ואשבעה הדן לב׳יד. ובתשובה לרבינו האי.י ז״ ל 7 פנהניט לבתהלה להשביע את פי שחייב שנועה לפני הציבור א־ר שהציבור כסייפין את התסלה ונח להש שיהא שני או חמישי שאין צדיכין למלמל פית ולודציאי. ודבר זה אין בו הלכה פסוקה שביד כופין עליה. [14 a] ו־נשיש שפתהייבית שנועה אש אשר. צטעה היא אין אט מוציאין [אותה] אל הצביר, אלא בצניעות אט משביעין איתר. בפני:׳ כשדים לפי שלא ניתן כקל זה אלא לרדות ני את הסוטה כפי ששניני כל הרוצה לראות בה רואה. וכן פצען בתלמוד אדרה בבי ד ואשבעה חוץ לב ד וליתי קלא וליפיל באו־נא. אבל כל איש כן פנהננו לכתחלת [להשביעו בצבור] ואין לאדם לפטע מלהישבע בצביר. ואם לא יזדמן להשביעו בשעת פיוס הפי. ד. והתובע יכול לקבץ אנשים רבים שיהו נועדים בשעה ישהוא נשבע אין לנשבע להפנע פלהשכע בפניהן. ואשר שאלתש דברי השביעה אס הן ארוכים או קצרים והנשבע עד כפה עונה אפן עינך הפנה; שאוט׳ המשביע נ שמתא דישראל ליהוי בהרס נד העליון ובהרס ב" ד התהתון ואיש׳ כל המקראות לא יאבה סלוח לו כי אז יעשן אף וקנאתו ואפי והבדילו ה,י1 לרעד, פכל שכמי " ככל אלות הברית הכתיבה בספר התורה הזאת. ומסיים פי שפרע כדור הפגול ופרוי הפלנה היא יפרע ממני ותגדיר, יהא בענלא. ואש הפץ המשביע *׳*♦«יי• ,v* ״ י **י*V* ךי'ך* י י־• י יד י^^ ך״דייח ,»*ך־ **•••י***•« ר« רד י'*י'י JU« >-*-ת־• ר— «״ iN j י ^״^ן־י א) —ו״־ נ“- '" C א' יי'״-׳ '> האי נתב ב השרב הן שנדפבה בחמדה גניזה כי׳ קל״ז — תשוד, ג ך, מנבובה פי׳ רע- ך התי' הרכבי פי, שמ״א -דלית ליה לתובע לשנויי ממגהכא דשביעת היכת לא באיתני י כבה ולא בכלים שהורים ולא בשוב ב: י לתא. ולית ליה אלא לאגו ה י לכפר הורה על נורפיא או על כ ת י פ י ה ד ש ל י ת א ". ויש לשים לב לזה שיש פתירה כין תשובת רב הא י י זו ובץ משובתו המובאה בהערה הקודמת. 1) שבועות ר־׳ט א׳. *) כובה ז ב,. 5) שם ח׳ ב־": ונשיב חייבו ת לראותה שנאמר ובר. 4) סנהדרין מ״ה א׳. •) נדרים נדו בי. *) נבין ל״ה אי• ז) זוהי תשובת רב האיי שבתשוה־נ ד* ליק פי׳ נד.