Jeschurun · 1925-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1925) · p. Seite 5

ה ס ת ש ו ב ו.־־, הגאונים & בסניו ואומרים אתה פלו׳ כן סלו־ אס יש לו לשלו׳ עליך ממין זה ואתה כישר.' כל [3b!] הקללות הכתובות כשסר הזה ידכקי כו וסנדין לפניו כל הנידוי הזה כולו ותוקעין במוסרות ועינין התינוקות וכל העומדין ינוס אמן. ו ב ת ש ו כ ה אהד ת. כפני מעונש מכוער, על כל העולש בולו ורבו הרמאין ונשכע־ן לשקי אשיו דכשיש והלוא• שילקה הנשבע וישלש כל העולם כולו. ותקנו חכמיש ששי שנשכע שכיעה מכיאין סש׳ הוד־ ונוללין אותה לקללות ונושא אות* ותיקעין בשישיות ומהי־־טין אהה שלו אש יש לשלו עליך פשון זה ואתה כיפרו בנידוי של אלה* יש־אל יהיה ויתקיימו בו כל הקללות האלה כד־ מ־תנקו כל ישראל מעונך. ותו השיבו רבוותא1. ובעבור שהדרך דחוקה ואין מנהגותיהם ברור[*ם] לנו הוציכנו להיד־ע לנש כלל מנהגינו בשבועות, דהיכא דמיחייב איש שבועה דאורייתא ניתנין בידו ס ת בשעה שנשבע כדאשדי׳ לאנקיש* חשצא בידיה ואשרי׳ גמ*2 שבוער. מעימר ותלש־ר הכם מיושב. שבועה בש ת ות״ח לכתתלה בתשלין. וכן המנהג עדיין תלמיד חכם כשמשכיעין איתי הולץ תשליו ונותנן בידו ושאר בני אדם נותנין בידש ס״ת ומביאין בשה נודות נשוהין ושמה שנושאין עליה בני אדם כשהן מתים ומניהי; אותה באמצע ומפקיעין את הנידות בשעת שביעה א• פתירין אותן כדי שתצא ה־וח מהן. ונרות דולקית שמבבין איתן בשעת שביעה. ואפר מקלה מפוזר ושקי] מיטלין באמצע3 ועושר שליה צביר בפני האנשים וששר את השענה ואת הכפירה ואומי לו לנשבע דע את־ סלו׳ בן פלו׳ אש יש עליך מממון זד, ומכל השענות האלו שטוען עליך בשמתא דאלהי ישראל ליהיי ההוא נברא כחרש ב׳ ד העליון וכחרם ב״ד התחתון ובל דביי האלה ותוקעין בש*פ־ עש האלה והוא עינה אמן ומקבל על עצמו שעל דעת ב״ד היא נשבע ולא על דעתי ועל דב־יש שבלבי. ועל זה אנו אומרין רד* . האפו י כשנועה ן איתי אש׳ רב יד,ידה משביעי! שביעת הריעי} היב' פשניעען4 לענין V דרסת ושבועת רבנן לאנקימי הפצא ביד 1 ובי־ ימפרקען א:•‘ ודפא בודדה או שנושאי שליה ב״ד איתי על הכסא כמ:הנ5 סידורה. מ,־צ א ן ס ת לני ד וטניהין תא י נשם:;טענה הז¬ ״1 ‘י ש לפלו׳ על פלו׳ בלוש וסידר את הטענות ואיפי אט י ריךך 6 ־בת וד לתש! י כופה רוט; את כי :י נודעת לנו pc3.־s אהד. 1) גס קטע זה הוא מתשובה בלי;איי ת רב ת נס לתשדב: . ובן דב הא יי בתשוה״ג ד׳ ליק כי׳ ם/ וגס לדברי רה״ג במשפטי שבועות. דו ובסוד הו" ט סי צו. יירא?הובאה בס׳ הת-והד.ת?ער 1 ורב ש; נ)?בועית ליה ב׳. אס יתבע האיי: ובן לרב 3) זבר לשקיס ארה בצאתי רק בכות ס; משפטי שבועות ... שקים משיער לשי ששיבדיס הנפש להביא יהודה אמר רב. 4) שבועות ל״ה ב/ ולשנינו: א״ר *) ובן כתב נס רב סעדיה בתשובתי בשעי־י צדק ח״ד שעד ה׳ סי׳ י״ב: ,,וצורת שבדעת זד שמניחין ס״ת על כסא". אולם רב האי' בתשובתו שס סי, ט• כותב ש, בשבועת היבת אין •סדציאין ס״ת לב" ד כל עקר". וב׳-׳ב גס בסרה ספת־ משפטי שביעוד 6) עי־ תשובת רב בטרונאי שס שער ד׳• סי׳ ע״ב. וארח*,ת חייס ח׳־ב עט׳ 483. גס רב