Jeschurun · 1924-11-01 · Heft 11-12 (November 1924) · p. Seite 128

הערכת סעלור, הדממונאים ע״י בגי חרס S־.li "המ3כיי׳ שתי האותיות דגושות. כי בנוסהא היונית, שיק היא תוכל לשפ־« לני עדה כתוב חסיד?y. ,Maxx«ß«w כפולה!p פשוטה. מלבד הספרים חשמונאים א׳ וב׳ ישנם עוד שני ספרים המתכנים, "חשהונאיש ג׳" ו״חשטונאים ד,". אבל ספר חשמונאים נ׳ אינו עוסק כלל בדברי ימי החשמונאים כי אם מספר על אודות הנס שקיד. ליהודי מצרים בימי הרדיפות שד תלמי IV פילוספד; והשם ספר "חשמונאים" נתן לו כטעות; וספ־ חשמונאים ־׳ אינו כי אש הרחבת הסמור על אורות האשה — בניסהאוה המאוחרות היא נקיאת ..,הנה״ ״ - ושבעה בניה שטחי על קדוש השם בימי השמד. הספור לקוח מן ספד חשמונאים בי ועובד על ידי מחבר ספר חשמונאים ד• בצודה פילוסופית־מליצית. חוקיים אחדים מיחסים את הספר ליוסף בן מתתיהו ובתוצאה ספרי פלביוס נמצא :ם ספי זה. אבל טסתנרה יותר דעת החוקרים השוללים את הספר מאת פלביום, אס כי כולם טידיס שבזמנו של פלביוס נכתב. הספרים חשמונאים א׳ וחשמונאים ב׳ נכתבו שניהם כזמן אחד. בימי אלכסנדר ינאי בערך, אבל על ידי מחברים שונים שלא נדע עתה שמותיהם, והם נכילים זה מזה בשפתם, במהלך רוחם במגמתם ונם כתעיכתס את פעולות החשטינאים, אם כי שניחם נאים לספר כשבה החשמונאים. נשתדל מתחלה להביר את חסמי חשמעאים ב : ספר חשמונאים בי נכתב לבתהלה יונית. מחברו מודיע שכל דבריו אינם פרי עבודה עצמית, בי אם קצור של הכור אהד גדול על יהודה המכבי ופעילותיו הגדולות, שנבחב על ידי שופד אהד, ישוע הקיריני בחמשה ספרים. קיייני הוא שם מושבה מצרית באפריקה אצל טריפוליס, וגם מהבד ספד החשמינאים היה בלי ספק יהודי מצרי והשתמש בעבודתו של בן ארצו וגם כתב כמוהו את ספדו יונית. תכלית שפרו היא לזרז את אזרו בני ארצו שיחוגו את שני החגים החשובים שנקבעו על ידי יהודה המכבי: את חג החנכד, וחג ניקנור. על כן הקדים לספיו שני מכתבים שנשלחו מארץ ישראל אל יהודי מצרים בנוגע להג החנוכה; המבת: הראשון נשלח עוד ביפי דמימייוס 1 והשני בימי יוחנן הורקגוס. וכשוף ספיו מספר המחבי את כל תקף מלחמת יתדה עם ניקנור וטסים בקביעת החג הזה לזכר היום שגי .,הציל ־׳ את המקום הזה (ביה המקדש) ולא נתנו לחלל בידי זרים". שני החגים הללו, חג זזנכה וחג ניקנור, היו קרובים ביותר ללבו של המחבר מפני ערכם הדת־ הסד,וי. הראשין הוא חג בטול גזרת השמד בפועל וחנוכת הבית והשני חג עני הסכנה פן ,,יטמא שנית הבית אשד מהר• מקרוב". פי הדת לקחה את לבו של המחנד. בבל הזדמנות הוא משתמש להכניס אל תוך שפותו דברי מופר ויראת שמיס והוא מוצא סמובין לחזוק האמונה והדת בפעולות יהודה ואנשיו. מתוך אמונתו החט־ בתורת ה׳ יהשגהת הבורא על יראיו נדמו לו כל ססורי האגדות והנסים והנפלאות שקיא אצל ־שוע הקיתני כעדויות הסטוריות שאין שום סבה להטיל ספק באמתתן, ולא פקפק להעתיק ממנו את פרשת הנפלאות שתהה חביבה עליו מאד. בגלל זד, נמצאי היקרים אחדים