Jeschurun · 1924-11-01 · Heft 11-12 (November 1924) · p. Seite 132

182 הערכת #?נידה החשמונאים ע״י בני תרם קלב על שוס רבד גדול שעשה שטעון בחיי אביו או בחיי יהודה שיצדיק את התנשאותו על אחיו. הספר גופר בבות שבעין וראשית פעילת יוחנן, אבל נם יוחנן, שנעשה לצדוקי, וכל מעשיו "לסן היום אשד הוקם לכהן תחת אביו עד יום טות"׳ נעלים הם בעיני והוא מיעץ את הקורא שבודאי תאב הוא לדעת את "יחד מעשי יוחנן ואח המלחמות ואת כל הגדולות אשר עשה ואת החוסות אשר בנה" שיעין "כשפי דביי הימים לבהנים הגדולים״ (ט״י, בי ה) לאפי בספר שנכתב תחת הפקחת הצדוקים יהודה אריסטונלום ואלכסנדר ינאי. ככל מהלך ספורו תיפסת אשנס הדת טקום חשוב מאד והגבורים מלאים רגשי אפונה ואהבה לקרשי הדת, אבל למשפי עצמו הסיד. האמונה התמימה של היהדות הם־יושית ולעולם לא ידבר על נצחון שנא בעזרת הי, כי אם הוא מבאר סבת כל נצחון בגבורת הנלחמים ובחכמתם של האחים החשמינאים. בעוד שמחיר ספר חשמונאים ב׳ הוא לאופי ער כמה •שהוא דתי, הנהו מחבר ספר חשמונאים א׳ דתי עד כמי, שהוא לאימי. המלחמות שנלחם יהידה המכבי בשביל השנת החרות הדתית הן לפי עמדתי של ד,מחני, חלק מן המלחמות שנלחמו יונתן ושמעון לשם השגת ההרות הלאומית של עם ישראל. ההבדל שעשו הפרושים בין פלהמת הרשות ומלחמת מצוד־ אינו במציאות אצל המחבר. בל מלחמה שעם ישראל נלחם היא טצוה. המסקנא ההכרחית מן השקפה זו היא, שהציוי שבא בתירה להכריז לפני המלחמה כי בל איש אשר בנה בית אי נמע כרם וכוי ילך וישוב לביתו(דברים כ, הי—מי), הצור הזה נוהג בכל מלחמה שתהיה, ננד רעתם של הפרושים האיטרים שפרשה זו נוהנח רק כמלחמת הרשות, אבל במלחמת מציה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחפתה (סוטה מד:). על כ; מספר המחבר שלפני המלחמה עם גורגיאס, אחדי שצמו בשק ואפר והתפללו לה שירחם על התורה ועם ישראל שכל העמים כולם באו לכלותם, צור, יהודה, ויעבירו קול במחנה לאמר: מי האיש אשר בנח כיח הדש ולא חנכו או ארש אשה ולא לקתה או נטע כרם ולא חללו אי איש אשד ירך לבבו ילך יישוב לביתו כבתוב בספר תורת ה׳ (ג׳ כ״ה). ספור זה היא אבסורד והוא סותר את דברי המחבר עצמו. שכרגמ על המלחמה האחרונה של יהירה עם בקח־דס, הוא כותב: "ויהי בראותם את מתנה האויב כי עצום הוא מאר ויראו ויניס*." וירא יהודה כי נפץ העם מעליו והמלחמה גג•־ פ.יו ויטג לבבי... ובבל זאת אמר אל הנשאייים קומו ונלחמה את אובינו אולי נובל נבר. בם וימאן העם ויאמרו לא ניבל להם אך את נפשנו נציל מסירה הפעם". ויען יהירה ויאמר חלילה לי מתת ערף בי אם קיבה עתני ומתנו כאנשי חיל ואל יהי כבודנו לכלמה״. (טי, י•—ייא) אך ההתנגשית לפרושים העבירה את המחבר על דעתו. כגר. נבדלים שני סם*' החשמונאים זה מזח הבדל עצום בהבדל שבין כת הפרושים ובין כת הצדוקים,