Jeschurun
- Journal
- Jeschurun
- Volume
- 11 (1924)
- Issue
- Heft 11-12 (November 1924)
- Date
- 1924-11-01
- Page
- Seite 133 (sequence 9)
- Language
- German
- Belongs to
- additional
- OCR quality
- 58% known words query
- IRI
…/2292929-2293027--07361-2300641- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
ס י ד ו ד י ם 13:3 ק* פירורים משלחן גבוה לקטם יחזקאל בג־עט. א. בשל עולם חן שמץ. בייש פ״ה דנפדן חנן הניזקין שמין להן בעידית וכעל חוב בבעוגית ובחובת אשה בזיבורית ונחלקו בה אמורא* בכתובית קי׳י. חיך שמין נכסי הלוה בשל עולם או בשל עצמו ר נחם; סבי* בשלו הן שמין ואס אין לו אלא בימנית וזיבורית אין בעל הוכו נובה אלא מ; הזיבורית הואיל והבינונית היא היסה שבקרקעיחיו וכעירית נחשבת לו ור׳ ששת סבר בשל כל אדם הן שמין ולעולם המלודי, ניבה מן השדה החשובה אצל בל א־ם בבינונית אע ים שהיא המובחר שבנכסיו ופשקו די׳ ף ורא ש בר' נהמן דהלכתא בוותי' בדיני והב* משמע נם דעת רמז״ל בהל• מלוה ולוה ם' כ״ד ה״י (ע־ין כ׳-ם שם) ובן הוא בשיר ושיע-חה״ט סי• ק• ב סע• א . אבל ר-ת הוכיח דרבא שהוא בתי־א ב-יב ששת ס;ירא ליה שכן כתבו התום' בשמי בנטין נ. בד״ה מאי עידית ו;"ל ועוד דרבא משפע התם (בב׳יק ח:) דאית לי׳ בשל עולם הן שמין נבי ראובן שסבר בל שדותיו לשמעון עכ״ל ודבריהם סתומים וחתומים. וראיתי בהנה־ח וחדושים של ד שמואל שמדאשון שכתב בנטין שם אנכי בעניותי לא מצאתי שם הכרע לזה. ומעתה צריכים אני להתבונן מאין הוציא דית את ראייתי ימה מצא רש״ש בה עיל דשדי בה נמא. ונראה לי שדית יליף לה מהא דאמר רבא התם בנ״ק בעל הרב דראובן יכול לגבות מביני״ית שלקח לוי משמעי; אש לא נשאיה אצל שמעין מן הש־ות שקנה מראובן אלא זיבורית ואי אמית בשלו הן שטין ליטא ל ה לוי מה טט• לי שמעון בל זכות שיש לו ואלו היתד. הבינונית עדיין נכי שמעק לא היית ניבה משנת דכיון שלא היו לו אלא בעינית ו־רבירית היה דוחה איתן אצל הזיבורית השתא נמי לא תגבה אלא מן הזיבורית שנשארה בידי ששעון ולא מן הבינינית שלקחתי משנו אלא על בדר,ך בשל עולם הן שטי; ואפילו היתד, הבעינית עדיין גבי שמעון היה בעל ח־בו של ראובן נובה ממנה לפיכך יבול לימלה גם מלוי. ואילם רש״ש לא נתקררה דעתו בהכרעה זו לפי שהבין ברברי רבא שראובן שמכר כל שדותיו לשמעון ך,יי yj קרקעות משלשת הטעים עירית בעינית וזיבורית והכי משמע לכאורה מדקאם* דבא ולא אשין אלא דזבן בינונית אכל זבן עידית י ז י ב ו ד י ת לא יאם כן לעולם אימא לך בשלו הן ישמין דביין שדרתה לראובן גם עידית בשעת ההלואה אע פ שמב־ד, אחר בך ט״ם הבינונית טשיעבית לבעל חובו כדאיתא בהדיא שם בב״ק דיש דף ז . בעינית וזיבורית ניזקין ובעל הוב בבינונית ואי אמרת בישלו הן ישמין תיעשה בינע־ת שלו כעידית וירתה בעל חיב אצל זיבורית ידהינן הבא במאי עשקען בנין שדרתה לו עידית ושכרה ולפי זה כיון שדרתה בין