Jeschurun · 1924-11-01 · Heft 11-12 (November 1924) · p. Seite 135

אבל נראה לפרש כוונתם ע״פ מה שהובא בשטה מקובצת בשם ר.ום׳ שאנץ וז״ל אבל זבן עידית וזיבורית אין לפרש עידית וזיבורית ושבק בינונית ראם כן מה היה צריך לטעם דלהכי טרחית וכו׳ תיפוק ליה דאמר ליה הנהתי לך מקום לנכות טמנו אלא הפירוש זבן עירית או זיבורית כלומר זבן עירית ושבק זיבורית או זבן זיבורית ושבק עידית וכו׳ והא דקאמר להבי טרחית וכר לטי שלא היה מכיר בשדותיו והיה סבור כשלקח זיבורית שהיו לו עדיין בינונית עב״ל. והשתא שפיר קאמר לוי להבי דייקי וזבני ארעא דלא חזי א לך כלומר אע״נ שסבור הייתי שיש גבי שמעון אף בימנית משל ראובן לא חפצתי לקחתה שלא ימרפוה בעלי חיבותיו ממני אבל דמוית לא נמנעתי למזבן מפני שחשבתיה לארעא דלא חזיא לך שהרי לא ידעתי שלא היתד, לראובן בימנית בשעה שלוה מטך. ועל פי הדברים האלה כך היא כיונת התום׳ שלפנימ שכתבו א פ לו דשכק בימנית דמשטע שעדיף לפרש שלא היתד. אצל שמעון בינונית כלל משל ראובן והבי קאמרי מילחא דרבא אפשר לאוקמה אפלו היו לו לראובן שדות מכל שלשת המינים שמבים לשמעון ועדיין הבינונית אצל שמעון ואעס״ב לא מצי לוי למעין הנחתי לך מקום אכן דבריו נהירין ותייצין טפי אם נאטר דרבא איירי שלא היו לראובן אלא שני מיני שדות ואם היו שני המינים האלה עירית וזיבורית ושמעין שקנה שניהם מכר העידית או הזיבורית ללוי ובא בעל חוב דראובן לגבות אע״ג דלא מצי לוי לוטי לו הנחתי לך מקום גבי שמעון שהרי אין כאן בימנית כלל מ״ט יכיל הוא לו«־ לו להכי דייקית למזבן א־עא דלא חזיא לך כי בשעה שקניתי משמעון לא ידעתי שאין לראובן בינונית ואדרבה סכור הייתי שאין שענידך על הזיבורית שלקחתי. ואם היו שני הטעין שלקח שמעון בינונית וזיבורית ומכר הדבירית ללוי ובא המלוח לגבות מלוי מצי למדחיה אצל שמעון בטענת הנחתי לך מקים אבל אם קנה לוי הבימנית ולא שייר דמותה נבי שמעון מנה המלוד. מלוי שאין כאן לא טענת הנחתי לך מקום ולא טענת להבי טרוזית ושיט בשל עולם דן שמין דאי כשלו הן שמין אכתי הבי.ונית שאצל לוי ארעא דלא חזיא לבעל חוב דלנבי ראיבן נחשבת בעידית כיון שלא היו לו בשעת ההלואה אלא בימנית ודמרית. ובהכי אולי אפשר לישב הסתירה בין דברי רש י נב״ק שם ובין דמיו בכתימת צב. כאן כתב רצה משמעון נובה מזיבורית והחם כתב רצה לנכות משמעון עידית מכה. והשתא איכא לתרוצא דכאן במק נקט רש י שקנה שמעין מראובן עידית בימנית וזימדית ומכר הבימנית ללוי ולטיבך אם רצה בעל חוב לכבות משמעון אינו גיבה אלא מן הזיבורית אכל בכתובות נקט רש־יי שלא היו לראיבן אלא שני מיני שדות או עירית ובינונית או עידית וזימרית או בינונית וזיבורית לפיכך אם קנה שמעון עידית ובימנית ומכר הבימנית ללוי ובא בעל חוב דראיבן לטטרף נינה עידית טשטעק ואם קנה שמעון עידית תיבורית וטכר ללוי או זו או זו כל שכן שאימ מבד. אלא מה שנשאר אצל שטעון ואפלו עידית אבל אם קנה שמעין בימנית וזיבורית ומבד ללוי הנימניח ולא יטצא בעל תוב אצל שמעון טשל ראובן אלא זיבורית הרשית