Jeschurun · 1924-09-01 · Heft 9-10 (September 1924) · p. Seite 111

קיא תבונת משנתו של ר׳ אליעזר בן הורקנוס 111 שלא לענות עליהן, הוסיפו המאוחרים מסברא "ולא שהיה ר״א מפליק אלא שלא אמר דבר שלא שמע מימיו" (ואין לראות בזה דוקא את הטעם הנכון, אבל אפשר לפרש גם ״שלא שמע״=שלא היה בקי בהן). ועתה נעיין בספור האגדי התמוה, סנהדרין ס״ח ע״א, על דבר שעותיו האחרונות, ספור אשר נתן יד למבקרים, שלא שקלו הדברים בפלס, להשפיל כבודו עד עפר. הצופה בעיון ימצא על נקלה שהספור מורכב מפרקים שונים והוספות משולי הגליון שנכנסו לפנים, ובי כל הספור המאוחר הזה לא יוכל להתקיים בפני הקבלות האחרות (הנזכרות כבר לעיל) ע״ד ביקור החכמים אצל ר״א כשחלה והרבותם בשבחו ובקשתם ללמוד ממנו אחרות חיים. הספור בסנהדרין ס״ח מתחיל: "כשחלה ר״א נכנסו ר״ע וחבריו לבקרד [כאן לא נזכרו ד׳ זקנים כמו סנהדרין ק״א, ואין ספק כי ש ם הקבלה מדוייקה, ולמקור הראשון כאן לפי הנראה היה העיקר להביא נבואת ר״א לפני מותו על סו® האיום של ר׳ עקיבא, באמרו תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן, א״ל ר״ע שלי מדע? א״ל "שלך קשה משלהן" מטעם זה נזכר רק ר״ע; אבל אגדה זו היא רק אחת מהאגדות הדומות לה שסבבו בענין דה, כי בירושלמי פסחים נמצא שאמר ר״א לר״ע: "בשחיטה השבחני, בשחיטה תהי מיתתך"]. "הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו" [הפרטים האלה — לפלא שאין רש״י מעיד למה הם באים — נוספו לטי הנראה על יסוד האגדה שהיה ר״א בשמתא ולכן לא ישבו עמו בחדר אחד; אבל דבר הזזי־ם אינו ברור ובטוח כלל, והוא רק פירוש אחד לכנוי "שמותי" והאחר בירושלמי הוא ע״ש בית שמאי; בראה רק שנמנעו החכמים זמן רב מלבוא אליו, נם הלשון בסוף הספור, אחרי שיצאה נשמתו, עמד ר׳ יהושע על רגליו ואמר "הותר הנדר" אינה מתיישבת על חרם ומיפה]. ״ואותו היום ע״ש היום״ —.מכאן ואילך "ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו וכ׳" מדאי הוספה משולי הגליון על יסוד ס פ ו ר אגדי ם י ו ח ד. כי הדבר־ קשה מכמה צדדים: ראשית אין לשער שבאו חכמי ישראל לבקרו דוקא ערב שבת עם חשכה בשעה שמדליקין נר שבת; שנית, דבר שאין לו שחר הוא, שלא ידעו בביתו של ר״א להדליק נר בזמנו ולהטמין חמין (ואם היתד. דעתו מיושבת הן היה חייב בעצמו להניד זאת לבני ביתו); שלישית, אי אפשר הוא לחשוב שהוציאו בנו של ר״א והוא עצמו ביומו האחרון דברי זלזול כאלה מפיהם כמו שמוסר המספר האגדי בבבלי: ״דעתו של אבא נטרפה — דעתו ודעת אמו נטרפה", ועוד קושיות אחרות בדבר. והנה ספורים על חכמים מארץ ישראל כשהם נמצאים גם בירושלמי חנוסחא שם היא קדומה וקצת יותר נכונה, אף אם גם בה ערמב דברים (כי במשך הזמן השתבשו הספורים יותר) והאגדה שלפנינו נמצאת בירושלמי שבת פרק ב׳ למשנה ספק חשכה: "מעשה בי ר׳ ליעזר שהיה גוסס בערב שבת עם חשכה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו, אמר לו בני הנחת מצות הנר שהיא שכות וחייבין עליה