Jeschurun · 1924-09-01 · Heft 9-10 (September 1924) · p. Seite 110

110 תכונת משנתו של ר׳ אליעזר בן הלרקנוס קי דבר שלא שמע מרבי 5 הח״ף בדרכי המשנה הוכיח ברחבה, כי דבר שאי אפשר הוא, הרי בתוך מאות ההלכות שנמסרו ממנו במשנה ישנן רבות אשר בודאי לא קבל אותן מרבותיו כי אם דן אותן לבדו, חה מוכח ביותי במקומות שחביריו מתוכחים עמו, כמו פסחים ו', א׳—ב׳: ר״א אומר דוחק, אר״א והלא דין וצא... א״ל ר׳ יהושע יו״ט תוכיח, א״ל ר״א מה זה יהושע... השיב ר״ע הזאה תוכיח... א״ל ר״א ועליה אני דן"; או בעמדו על דעתו בענק תנור של עכנאי מכלי להזכיר אף ברמז כי קבלה היא בידו. והנה הרז״ף פירש "שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבד שבדבר שלא היה לו במר לגמרי לא התגאה לטחון בסברות והליות למען ישיב דבר לשואליו, אלא הודה ולא בוש לומד לא שמעתי״(דה״מ עמוד 83). ולי נראה לפרש באופן אחר. בסגנון התלמוד השלילה הכפולה ״אץ — אלא" היא מליצית וצריכה על חרוב להתבאר בתור משפט חיובי (למשל: אין עמידה אלא תפלה", הכוונה: מובן עמידה בכמה מקומות רגיל להיות תפלה. אין אדם עומד על ד״ת אא״ב נבשל בהן הרבה פעמים עומדים על דברי חורה מתוך מכשול). נם באן צריכים להבין מה שנאמד על ר״א רק באופן זה: ממדוחיו היה, כשעסק בדבר הלכה, לשים לב בדיוק למה ששמע מרבותיו, והיו רגילים לשמוע מנצו, כששאלוהו דבר, את תשובתו מתוך מסורת הקדמונים, שהיתה שמורו בזכרונו בשלמות(ולכן כינה אותו ריב״ז: בור סיד שאינו מאבד טיפה). בודאי לא נמנע כשדנו בדבר חדש לחוות נם את דעתו הפרטית, אבל בעבור רוחב ידיעתו בהלכה המקובלה והיותו מזכיר על הרוב לחבריו את הנשכחות, נקבעה אודותיו המסורה בי כשאמר דבר במעט תמיד ידע להניד אותו בדיוק כשם רבותיו. לפירושי זה אני רואה בסיוע מה שנמסר חגיגה ג׳: "וכשבא ר׳ יוסי בן דורמוסקית אצל ר״א בלוד א״ל מה חדוש... בבה ר״א ואמר סוד ה׳ ליראיו, צא ואמור להם אל תחושו למנינכם, מקובל אני מריב" ז ששמע מרבו ורבו מרבו הל״ם מעשדין מעשר עני(לאחרים יצאה ההלכה מתוך ומח, והא ידע להכין אותה ולסעדה מן הקבלה; מדאי לא רק בפעם הזאת, ובעמר זה הפליגו בשבחו שאמרו שלא אמר דבר באפן אחר). ומה שאמר מרבותיו ידע למסור בדיוק (הן בעבור זה שבחוהו כמר סיד!) ולכן יאות בפיו המאמר (ברמת כ״ז) האומר "דבר שלא שמע" מפי רמ גורם לשכינה שתסתלק מישראל (במס׳ כלה: כל האומר דבר בשם חכם שלא אמרו, גורם וס), ואפשר גם כי הכוונה היתד. בתחלה: שלא לומר דבר שאינו מדוייק בשם רבו וכי מתוך מאמר זה נשתרבב למקומות אחרים: שלא אמר "דבר שלא שמע", וכלל גדול הוא בתלמוד כי בדורות מאוחרים של האמוראים כשהיה כבר מאמר על אחד הקדמונים מורגל בפיהם הוציאוהו מפשוטו והשתמשו בו נם באופן אחר. לכן לענק השאלות ששאלו אח ר״א בתוספתא יום הכפורים ד׳ (ג׳) בבלי יומא ס״ו, הרי שחלה שעיר המשתלח וכ׳ וכן בתוספתא יבמות ב׳ (ובבלי יומא) ממזר מהו לחלוק, לסוד את ביתו, להציל את הרועה מפי הזאב וב׳ דברים שלא היו הלכה למעשה כי אם לפלפול או לרמוז על ענינים מדיניים אשר רצה להשתמט מהם ובחר