Jeschurun
- Journal
- Jeschurun
- Volume
- 11 (1924)
- Issue
- Heft 9-10 (September 1924)
- Date
- 1924-09-01
- Page
- Seite 120 (sequence 12)
- Language
- German
- Belongs to
- additional
- OCR quality
- 63% known words query
- IRI
…/2292929-2293027--07264-2300538- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
120 שיטות תלמודיות 1 שאצ״ל; אך מה נעשה אם נבוא מכח ס״ד כזו לרחוקים מבהילים, כמו בסודא דביצה כ״ג ב׳, אשר שם אנו מוכרחים לחשב בי הרישא והסיפא של משנה אחת הבאות זו אחר זו בלי שום הפסק הן מתרי תנאי אליבא ד״ר יהודה, אע׳יס שהסיפא מתחלח ״ר׳ יהודה אומר״! ד) ועתה נחקר במשניות וברייתות העוסקות בשאר איסורים (חוץ מאיסורי שבת) ונחשבות לכאורה בנוגעות לעדן דשא״ט. בעדן המשנה דמוברי כסות בכלאים ט' ה׳, תזינן, דהניחו בעלי הסוגיא בשבת כ״ט ב׳ ובפסחים כ״ו ב׳ הקושיא למה מתיר ר־ שמעין שם דשא״ט במקום שאפשר באופן אחר, בתיובתא. ובאמת קרוב הדבר לחלק בין עדן משנה זו לענץ דשא״ם חילוק רב, ולא ראי זה כי־א* זה. בי בדשא״ט עושה אדם מעשה המותר לו ובעל ברחו נעשה על ידי זה מעשה אסור אשר אינו מתכוין אליו. לא כן המכניס עצמו בכסות של כלאים רק להראותה ולא ללבשה, כי אין זה נכנס בנדר לא תלבש, לא ברצונו ולא בעל ברחו, וא״ב המעשה האסור איננו נעשה בלל. ובסברה זו מתישבת גם הסתירה בין משנה זו למשנה בי רזה הסדק, דתד שם "ולא ילבש כלאים אפילו ע״ג עשרה"(עיין ר״ש שם), דבמשנד. ב׳ עסקינן בלבישה ממש ואף אם היא לפי שעה (עיין כ״ם על הרמב״ם הל׳ כלאים י- י״ח). ובסוגיא דהנאה הבאה לו לאדם בע״ב בפסחים כ״ו א׳ נראה בי האמוראים עצמם מרחיקים שייכות המשניות והבדייתות הנזכרות שם לעדן דשא״ט מטעמים ׳שונים, ואלו הן: הא דריב׳־ז שהי׳ יושב בצילו של היכל ודורש בל היום כולו, משום דשאני היכל דלתוכו עשוי. הא דלולין היו סתוחין בעליית בית קדש הקדשים, משום דמעלה עשו בבית קדש הקדשים. הא דדיבדסה לענלה הערופה לרבקה בשביל שתינק ותדוש, משום דכתיב אשר לא עובד בה מכל מקום. והא דאבדה ונזדמנו לו אורחים לא ישחטנה, משום דקלי לה. ובן בבכורות ב״ד ב׳ במשנה דהשוחט את הבכור תולש את השער, מסיק הסוגיא דההיתר לאו מכח דשא״ט כי אם משום דתולש לאו היינו עזז. ונס בזבחים צ״א ב׳ בעדן המתנדב יין מביא ומזלפו ע״ג האישים, כבר בהשקפה הראשונה נוטה הפוגיא להלק בין כבוי לנמרי ובכוי במקצת או בץ כבוי דרשות וכמי דמצוה. ובנוגע לטתדתין דנזיר חופף ומפספס (נזיר מ״ב א׳), האמנם דהסוגיא טרח לאוקמי מתניתן אליבא דר׳ שמעון, ם״מ השכל הפשוט נותן דאפשר שבחופף ומפספס אין לחוש להסרת שערות כלל, וא״כ גם הלבה זו אין לה שייכות לענק דשא״ט. והעולה מכל זה הוא כי קרוב הדבר להגביל עיקר הוראת עדן דשא״ם באיסורי מלאכת שבת בפרט.