Jeschurun · 1924-09-01 · Heft 9-10 (September 1924) · p. Seite 122

שהמעשה שכיח כל כך, עד שהעושה אותו ממילא רחוק במחשבתו משום כעת המלאכה האסורה, ע״ש בסוף הסוגיא "ובאתרא דרב שכיח מישחא דוורדא". ט) ובנעע לפסק הלכה, ענין דשא״ט הוא אחד מן הענינים אשר כבר האמוראים הראשונים התעסקו בהם למצא הלכה למעשה, ורב פסק כר״י ושמואל כר״ש (שבת כ״ב א׳, כיצד. כ״ג א׳, זבחים צ״א ב,, בכורות ב״דב', שבת קי״א ב׳); וכבר אמרנו כי בדורות הראשונים ההם ענין דשא״ט לא יצא חוץ לאיסורי מלאכת שבת. ואף בי הלכתא כרב באיסורא, בענין זה דעתו של שמואל מקובלת מן הפוסקים, יען כי הוא אחד מג׳ הענינים אשר בהם פסק רבי בר נחמני כשמואל: "כל מילי דמר עביר ברב לבר מהני תלת" (עיין. שבת כ״ב א׳ ום׳ א', פסחים ק״א א׳, מנחות מ״א ב׳). ובכל זאת נראה כי אביי ורבא לא הלכו בזה בעקבות רבי, כי המה שקלו וסרו בכמה מקומות אליבא דר׳ יהורה (עי׳ שבת קל״ג א׳ וקמ״א א׳, פסחים ב״ה כ׳ ויומא ל״ד ב׳); ומה שדמו התוספות (שבת קמ״א א׳ ד״ה דילמא) להוכיח כי רבא בסוגיא דכיצה כ״ג א׳ סבירא ליה בדשא׳ט כי־״ש, במח״כ איננו מוכרח בלל, בי שם מגיד לנו רבא רק דעת רב נחמן ולא דעת עצמו; אדרבא, מחוך קושיתו: "ולימאמר הלבה בר׳ יהודה" יש יותר להוכיח כי גם שם לבו נוטה לדעת ר׳ יהודה. רבי דוד צבי האפפמאץ ז״ל. חידושים והערות. ו. שאלה. לבאר משנה י״ג דפ״ג דמעשר שני? תשובה. משנה זו מוקשה ותמוהה מאד מאד במו שהעירו ע״ז המפרשים וביחוד הגאון בעל תפארת ישראל, והנה האי בבא דפלוגתא דב״ש וב״ה פשוט דתרי אמוראי פליגי בה בירושלמי ריב״ל ור׳ בא. לריב״ל קאי אראשונה דהיינו אבבא ראשונה דמשנה י״ב דמיירי במעשר ומחלק בין עד שלא נפן ובין משנפן וקאמר ראם משגפן קרא שם קנה מעשר את הקנקן [בדם׳ בירושלמי] וע״ז קאמרו ב״ש ראם רוצה שלא יתפם הקנקן בקדושת מעשר אינו די לו שיפתח את המנופה, דכבר נילה דעתו דהקנקן יהיה ליין, אף אם מפתח וקורא שם נתפס הקנק בקדושת מעשר, אלא צריך שיערה ג״כ בל היין לגת קודם שיקרא שם מעשר, וב״ה סברי דדי אם מפתח קודם קריאת השם ואין צריך לערות, אמנם ר׳ בא פי׳ דפלוגתא דב״ש וב״ה קאי אשנייה כלומר אבבא שנייה לענין תרומה, אי הורם מאחת על הכל וכדפי׳ הרע״ב ואפשר דנם לענין אי מקדשות בכ״ש פליני וסברי ב״ש דכיץ דגפן פעם אחת לא נתבטלה חשיבותייהו ליבטל באחד ומאה ע״י פתיחה לחוד וצריך ג״ב עירוי לנח, הדין פירושא דבבא ראשונה דמתניתן, אכן הבבא השנייה דבד״א במקום שדרבן למכור סתומות