Jeschurun · 1924-07-01 · Heft 7-8 (Juli 1924) · p. Seite 87

סז הרב הגאון ר׳ אברהם אליהו קפלן זצ״ל 87 והנער נער, כבר הוא עומד בפרק הנכבד בחיים ביותר, ימי הבחרות, המר והבכור. הימים אשר בהם יקבל האדם את צביונו המיוחד לכל ימי חייו. נם בעלי הכשרון הכי גאוניים הנם בראשיתם רק חומר היולי, וצורתם תקבע ע״י הסביבה, מפי ספרים ומפי סופרים, מפי מורים ומדריכים. ורק מה יבדלו בעלי הכשרון הגאוניים, שהם אינם מצומצמים ופונבלים, הם לומדים מכל אדם ובכ״ז לא תטשטש עצמיותם ולא יבטל אופים המיוחד, הם ילמדו מכל אדם ובכל זמן ושום אדם לא יטביע עליהם חותמו המיוחד. רק ע״י הרכבה תוצר יצירה חדשה נפלאה ברבר נודה. כשרון ענקי ספוגי כזה היה ר׳ א׳יא ז״ל, הוא קלט את הסולת ואת השמן מבתי היוצר לרוח ישראל ותירתו, מבתי אולפנא דטלז וסלובודקה, קבל מהם את התכנית ואת הסגנון אשר יתאים לרוחו, את ההגיון הבריא והפשוט, את ההיקף הרחב ודימוי מילתא למילתא באופן היותר טוב, את העומק ואת הנתוח ההגיוני, ובהרכבה והמזיגה אשר מצאו בכשרונו הכביר, גדלו ושנשנו ועשו פרי לברכה. הסתגלותו הנפלאה לקבל את הטוב מכל אדם נראית גם בזה, שבשבתו בברלין בקרבת הפרופיסור הגאון הישיש ר׳ דוד האפמאן זצ״ל משך זמן קצר, למד נם לדרכו. אך לא בדרך הלמוד בלבד קבל את נטעיו הנעמנים מכרמי בית ישראל, בתי אולפנא דטלז וסלובודקה, כי גם היסוד ואבן הפנה בהבנת מהות היהדות וגם השקפותיו על הדת ועל החיים, שתילי כרמי חמד אלה הס, אשר הורכבו והתמזגו עם ידיעותיו הרחבות בספרות הכללית. וזכות אבותיו הקדושים עמדה לו, שיצא בשלום בלי פגע בכל המעלות והמורדות שעבר במשך ימי בחרותו, העת המסוכנה ביותר, בעת שהי׳ עוד בבחינת אילן שענפיו מרובים ושרשיו מעטים, שבבח בל רוח מצויה לעקרו מן השורש. בנועם הליכותיו, פשטותו וענותנותו היה חביב החברים, ילד שעשועים לפורים, נאק הישיבות, הודן והדק בלפי חוץ. זכורני כשהגאון המפודסם הר״ר איפר זלמן מלצר שליט׳יא, אב״ד ור״ם דסלוצק, חביב העולם התורני, השיא את בתו לאחד מיוחד שורק נחמד #רם בית ישראל, היה העם יום הדוד, בעולם הישיבות. כשנשא החתן משאו בעמקות וחריפות נפלאה, עד שבל הלומדים המעינים לא בנקל ירדו לסוף דעתו, קם רא״א ז״ל הדדך מכרכר בשיר, המלמד תורה בבל בלי שיר, ושר את הפלפול בחרוזים בבהירות מפלאה ולא הפיל מכל דברע צרור ארצה, ותהום כל העיר והסביבה. * הניעה המלחמה הנוראה עם בל ההרפתקאות הכרובים בעקבה. הבל הסך לציה וצלמות. בבתי העצר לחח ישראל השלך הם, מקול התותחים לא נשמע קול התודה. ונם כשנפתחו אח״ב בהשתדלות אחינו בני אשכנז החרדים דלתות בית המדרש, וזעיר שם זעיר שם נשמע קול התודה מנהמת כיונה, ההיה זה קול התורה הנשמע בטלז וסלובודקה תמיד? לא היה לו ערך אפילו של בבואה דבבואה, וכמדומני שגם הגדולים היחידים שהיו נפוצים פה ושם פסקה מעליהם חח הקודש, נסתמו מעינותיהם ולא הי׳ בהם כת להוליד ולחדש. לד׳ אברהם אליזד העיק אז הבלו של עולם זה